משה, מתווך נדל"ן מפורסם, הציע לגדי לרכוש דירת שלושה חדרים.
כאשר גדי פגש את בעל הדירה, נועם, הציע נועם לגדי לרכוש ממנו דירת ארבעה חדרים אחרת שבבעלותו.
בסופו של דבר גדי רכש את הדירה המרווחת יותר, עם ארבעה חדרים.
כעת, באים השלושה לדין תורה, בו משה תובע את דמי התיווך. שהרי הוא הכיר בין גדי לנועם, ובלעדיו לא יצאה לפועל המכירה. מאידך טוען גדי, שהוא לא רכש את הדירה אותה הציע משה.
מנגד, משה טוען שאמנם הוא לא ידע שגדי מעוניין בדירה של ארבעה חדרים, וגם לא ידע שלנועם יש דירה כזו, אך הוא תיווך קניה של דירה ביניהם.
כעת נועם מתערב ושואל את משה, לדבריך שמגיעים לך דמי התיווך, האם אתה תובע לפי הדירה שהצעת בתחילה או לפי הדירה שנמכרה בסופו של דבר?
מה דעתכם? איך הייתם מכריעים בדין התורה?
מקור השאלה: קול התורה באלעד, גליון 504.
מקורות:
יש לדון בשורש התשלום של דמי התיווך. האם התשלום עבור המידע או עבור העבודה שביצע, ואולי משלמים על ההנאה שגרם.
בנוסף, ראוי לשאול האם בדעתו של המתווך היה גם דירות נוספות של אותו מוכר, כגון אם הוא קבלן שמעוניין למכור מספר דירות.
כמו"כ מה יהיה הדין אם הציע לו דירה לשם שכירות, ובסוף קנה אותה.