הרב משה גרילק, אולי זקן העיתונאים ואנשי הרוח האורתודוקסים שבדורינו, החל את כתיבתו ההגותית בעיתון מעריב לפני כארבעים שנה ונטל – על פי מחקר באוניברסיטת חיפה- חלק בהתפתחותה של תנועת התשובה, שהרב היה לאחד מראשיה. בין פעילותו ההגותית וחובותיו העיתונאיות ערך גרילק כתב עת יוקרתי בשם 'ניצוצות', ירחון שהיה הראשון מסוגו בתחום ההסברה היהודית. חלק מהמאמרים שפורסמו במרוצת השנים ב'מעריב' וב'ניצוצות' כונסו כעת לכרך אחד, ומכאן הספר העומד לפנינו.

 

'סיני מאז ולתמיד' לא מיועד לחובבי 'יהדות  האינסטנט' המבקשים למצוא ביהדות מקום למימוש חוויות רוחניות, קסם, או סתם בידור. אסופת המאמרים מופנית לספקנים 'כבדים' יותר, ש'גילו', בשיעורי המקרא, כי כביכול התנ"ך טעון בסתירות מהותיות ואורגניות. לאלו המקבלים את ה'השערה' כי המקרא אכן נכתב בעזרת מקורות שונים מה שמוכר יותר בשם תורת התעודות של אנשי ביקורת המקרא.

 

בטעות זו מבקש גרילק להילחם ובסדרה של ניתוחים אנליטיים של מקורות, תחת הכותרת "התורה מגנה על עצמה" מציב שלשה מנגנוני הגנה אותם 'שתלה' התורה בין שורותיה כדי להגן על עצמה מפני טענות של זיוף או חיבור אינטגרלי של מקורות מתקופות שונות. מכאן גם הטיפול בשאלות היסטוריוגרפיות כמו מי הרג את סנחריב? בידי מי נפלה שומרון? מה יעלה בסופה של בבל? התשובות המפתיעות לשאלות אלה ורבות אחרות מבהירות, ברמה הלוגית, כי הסבירות לטשטושה או לזיופה של התורה פשוט אינה קיימת. 

 

הנושא הסבוך, וכבדה של הסוגיה לא מונעים מגרילק העיתונאי להשתמש בסגנונו הרהוט, ובלוגיקה שלא מותירה מקום רב לספקות. כך למשל אפשר למצוא בספר טיעון [שבספר מקבל מימדים רחבים יותר] המציין ללא מורא את היות האומה היהודי "עם בעל חוש ביקורת חריף, עקשן, ונרגן ללא הפסקה, ועם זאת מעולם לא השמיע טיעון להכחשת אמיתותו של המאורע".

 

אחד מגיבורי הספר של הרב גרילק הוא הארכיאולוג המודרני. התגליות הארכיאולוגיות המודרניות שהוצבו כקונטרסט למסורת המקראית החלו מראשית המאה הקודמת [חשיפת חוקי המלך חמורבי] ועד לחפירותיה של קתלין קניון [ב- 1952] סביב מה שכונה 'חפירות יריחו'. באופן שאינו מפתיע ובציניות כמעט רדיקלית בוחרים פעם אחר פעם חוקרי המקרא המודרניים יחד עם הארכיאולוגים השונים לנסות ולקעקע את אמינותה של תורת ישראל. במאבק הזה הכל היה מותר והחוקרים שהפכו פתאום ל'מאמינים אדוקים' הנותנים אמון בכל בדל תיאוריה לא נותנים לעובדות לבלבל אותם. כך למשל בחוקי חמורבי, הטיעון המתגרה לפיו 'חמורבי' היווה בסיס לתורה, והיא אינה אלא העתק מאוחר יותר, נופל שדוד אל מול שורה של הבהרות המציגות את חוסר הקשר המינימאלי בין שתי החוקות והמוכיח, שוב, את אותו 'סלנג' רחובי מוכר כי 'פראיירים לא מתים, הם רק מתחלפים', או בניסוח עדין יותר - בורים המסונוורים מטיעונים מדעיים חסרי אישוש, לא נעלמים, הם רק מחפשים תיאוריות חליפיות גרועות ומעוותות יותר.  

 

הסיפור סביב חומת יריחו לא מציג תמונה יפה יותר. החוקרת האנגלייה המפורסמת, קניון, בחרה לקבוע כי חומות יריחו נפלו 150 שנים קודם לכיבושה על ידי יהושע. מלבד העובדה שממצאיה ומסקנותיה של קניון לא עמדו במבחן המדעי האמפירי הפשוט ביותר כפי שהוכח מאוחר יותר על ידי ארכיאולוג אמריקני בשם ד"ר ווד, קשה להתעלם מאופי קבלת החלטותיה של החוקרת האנגלייה המכובדת שבספרה מתארת את אופן נפילת חומות העיר, כאשר התיאור המפורט מזכיר כמעט אחד לאחד את הסיפור המקראי אותו היא דוחה מכל וכל..

 

אינטלקטואל חרדי נוסף המשתתף באסופת המאמרים המשובחת של הרב גרילק הוא המרצה הנודע הרב מרדכי נויגרשל. בשני מסות חדות וקוהרנטיות, מבקש הרב נויגרשל להציג את הצופן התנכ"י שכמו במשחק הילדים 'מצא את המטמון' מתגלה שנים לאחר הצפנתו ומבהיר היטיב את משמעותו. לפי נויגרשל, במעמקי ספר בראשית קיימת מפה גיאוגראפית מזן חדש – מפה שנקודות הציון הפזורות בה מספרות סיפור מרתק שברבות השנים [כאלף שנים מאוחר יותר] מתחבר הנרטיב לכלל יצירה אחת מפעימה ומפליאה ביכולת נבואתה. כך גם סיפורה של ארץ ישראל, שבאורח כמעט סוריאליסטי לא הצליח כל עם, במשך אלפיים שנה, להפיח את שממתה ולהפרות את אדמתה, על אף טבעה האקולוגי המשובח. מה עומד מאחורי קונוונציה משונה זו? האם יש לכך מקור מדעי, בוטני או גיאולוגי? סקירה קצרה זו לא באה לכסות את למעלה מעשרה העמודים שבמסה זו, נציין רק כי באופן מעורר השתאות, מתוארת השתלשלות עניינים זו כבר במקורותינו הקדמונים.  

 

לסיכום, הר סיני, מתברר, רלוונטי, ולגמרי עכשווי, גם בימים של המאה עשרים ואחת. יתירה מזו, 'הוכחות' מדעיות מן המאה ה- 19 והמאה ה-20 מתנפצים כעת בקול דממה דקה אל מצוקיה של תורת ישראל. בעיני לפחות, ניתן בהחלט למצוא את הפירוט האינטלקטואלי, והרהוט ביותר לטיפול בסוגיות קרדינאליות אלו בספרו החדש של העיתונאי ואיש הרוח הוותיק, הרב משה גרילק.

 

'סיני מאז ולתמיד', מהדורת רנערט, 270 עמודים. הפצה: יפה נוף. להשיג בחנויות המובחרות