כאשר התואר "תמים" [כלומר מושלם] נאמר על בשר ודם, מדובר במעלה יחסית. האדם משתלם והולך, אך לעולם לא יגיע לתמימות שאין למעלה הימנה; תמיד יהיה מקום להוסיף שלימות על שלימותו. כיצד, אם כן, ניתן להצמיד לאדם את התואר הזה? על מי אמר דוד המלך ע"ה את המלים "ימי תמימים"?

 

אך אין זה כך. גם לאחר שעולה האדם למדרגה גבוהה יותר, אין זה מבטל את הישגיו שהשיג עד עתה. לא התוצאה הסופית בלבד קובעת; שהרי אי אפשר לאדם לקפוץ ישר בתחילת דרכו לפיסגה. כאשר כל ימיו מהווים סולם אחד גדול, שבו הוא עולה שלב אחר שלב לרום המעלה, אזי כל שלב ושלב מהווה יחידה בפני עצמה, שערכה נשמר גם כאשר הוא כבר נמצא הרחק ממנה באלפי מילין. כך אמר משה רבינו ע"ה לפני מותו: "בן מאה ועשרים שנה אנכי היום", ואמרו חז"ל (ר"ה יא.) מה תלמוד לומר "היום", היום מלאו ימי ושנותי, כלומר: ביום זה שהגעתי לשלימותי האמיתית שאין למעלה הימנה, היום נסגר המעגל, והיום הגיעו כל ימי ושנותי לשלימותם, בכך ששימשו כשליבות בדרכי לפיסגה.