"השדה נתתי לך והמערה אשר בו לך נתתיה"

המפרשים תמהים על השינוי הפתאומי שחל בעפרון, שמתחילה אמר לאברהם "השדה נתתי לך והמערה אשר בו לך נתתיה", כלומר שבנדיבות לב עפרון מציע את המערה וכן את השדה כמתנת חינם, אחר כך אומר עפרון "ארץ ארבע מאות שקל כסף ביני ובינך מה היא", סכום גדול ומכובד ביותר ולא עוד שהתשלום מתבצע ב"כסף עובר לסוחר" שקלים מיוחדים שערכם גדול יותר מכסף רגיל.

מעשה שהיה בזמן רבי יהונתן אייבשיץ שהתווכח עמו חכם אחד וטען שניתן לאלף בעלי חיים ולהביאם לרמת נימוסים והליכות כבני אדם.

והנה יום אחד הזמינו את הרב לחזות במו עיניו בפלא הגדול, במסיבה שערכו הופיע חתול נאה לבוש בהידור שצעד על שני רגליו ובידיו החזיק מגש ועליו קנקן יין וכוסות זכוכית, הציבור כולו היה אחוז התפעלות מן המראה. הנה הצלחנו לאלף חתול שיתנהג כבן אדם, הרב חייך ופתח את קופסת הטבק להרחה, ולפתע מן הקופסא הופיע עכבר קטן שהתרוצץ וחיפש דרך מילוט.

החתול בראותו את העכבר שמט את המגש שעליו כוסות הזכוכית והיין ארצה והחל לרוץ בארבעת רגליו אחרי העכבר שנמלט במהירות, מיד הודו כולם שאמנם אפשר לאלף בעלי חיים לבצע מטלות שונות, אולם את טבעם אי אפשר לשנות.

כך עפרון. הנדיבות והנימוסים שלו היו למראית עין בלבד.

בתחילה התנהג כאיש נדיב לב והציע לאברהם את המערה והשדה חינם, אולם כשאברהם אומר לו "נתתי כסף השדה כך ממני", עפרון כשרואה את נצנוץ הכסף ושומע את צלצול המטבעות, שוכח את כל הנדיבות ורודף אחר הכסף כחתול שרדף אחר העכבר. 


אחים יקרים!

ישנם אנשים רבים אשר כלפי חוץ נראים כבעלי מדות טובות, מנומסים, נינוחים ובעלי דרך ארץ, אולם ברגע שנדלקת בהם איזו שהיא תאווה, כשרואים כסף מול העיניים או כשמישהו פוגע בכבודם, הם מאבדים את עשתונותיהם ומתנהגים בצורה גרועה שאינה מוסרית.

הדרך היחידה שבעזרתה ניתן לשנות את טבע בני האדם, הרגלים רעים ומדות רעות, היא קיום ולימוד התורה וכמאמר חז"ל "בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין".