אשר קדשנו בקדושתו של אהרן | עלון בית דוד

וכפר אהרן על קרנתיו אחת בשנה, מדם חטאת הכפרים אחת בשנה יכפר עליו לדרתיכם, קדש קדשים הוא לה': (ל, י)
 
כפל הלשון במקרא שלפנינו מעורר תמיהה: "וכפר אהרן על קרנותיו אחת בשנה מדם חטאת הכפרים, אחת בשנה יכפר עליו לדורותיכם". גם המלה "לדורותיכם" טעונה ביאור; מדוע הוצרכה התורה לומר זאת, וכי אין זה מובן מאיליו?
 
שבט הכהנים נבחר על ידי השי"ת לשמש לפניו בעבודת הכהנים לדורי דורות. בן שבט אחר, יהיה מי שיהיה, הוזהר באזהרה חמורה ובעונש מיתה שלא יהין לגשת לעבודה זו, שהיא בלעדית לצאצאיו של אהרן הכהן.
 
יש מקום לשאול, מה התבונה בעקרון זה. ממון עובר בירושה מאב לבן, אך עבודת ה' היא ענין של התאמה אישית, של טהרת הנפש; וכי מובטחים אנו שהכהן אכן ראוי לכך? מדוע הוא עדיף על יהודי משבט אחר שהגיע ללא ספק, לדרגה שהוא ראוי לשמש בקודש?
 
גם כהן שהוא מזרע אהרן חייב לעמוד בדרגה שראוי לשמש בעבודת ה', ואין הוא רשאי להסתמך על ייחוסו בלבד. אין להעלות על הדעת שכהן עם הארץ יורשה לשמש בקודש. אולם מעלה יתירה יש לבני בניו של אהרן הכהן, על פני אחיהם משאר שבטי ישראל.
 
חז"ל (בפתיחה לאסתר רבה פ"י) אמרו: "מי פעל ועשה קורא הדורות מראש וגו' מתחלת ברייתו של עולם התקין הקדוש ברוך הוא לכל אחד ואחד מה שראוי לו, אדם ראש ליצורים, קין ראש להורגים, הבל ראש לנהרגים, נח ראש לנמלטים, אברהם ראש למולים, יצחק ראש לנעקדים, יעקב ראש לתמימים, יהודה ראש לשבטים, יוסף ראש לחסידים, אהרן ראש לכהנים, משה ראש לנביאים ..."
 
לכל תכונה, חיובית או שלילית, נתן הקב"ה "ראש". האדם שזכה לתואר זה, מגלם בתוכו את התכונה בשיאה, וממנו היא מתפשטת לדורות הבאים. משה רבנו היה ר א ש ל נ ב י א י ם, ובנבואתו נכללו כל הנבואות של הדורות הבאים. הנביאים שבאו אחריו שאבו את כחם הנבואי מכוחו של משה רבנו, ולולא השפעה זו לא היה בכוחם להגיע לדרגה של נבואה תופ. עה דומה לזו אנו מוצאים אצל "בני הנביאים", תלמידי הנביאים, ששאבו את כוחם מהנביא של אותו הדור, ובהסתלקותו של הנביא הסתלק גם מהם כח הנבואה.
 
לכל תכונה ומעלה יש אופנים משלה, כיצד היא מתפשטת מן ה"ראש" אל ה"גוף", ועוברת לדורות הבאים. אהרן נבחר להיות ראש לכהנים, משום שעבודת ה' שלו היתה בשיא הטהרה, היראה והכנעת הלב. הדרך להנחיל את המעלות האלה לדורות היא באמצעות התורשה. כשם שהאב מעביר לצאצאיו תכונות גופניות ונפשיות רבות, כך אותה תכונה שרכש אהרן הכהן בעבודה התמימה שלו, מתנוצצת בכל אחד מצאצאיו. כאשר הכהן מקריב קרבן בבית המקדש, זורק או מקטיר על המזבח, אין זה עבודה של כהן זה בלבד, אלא הרי זה כאילו אהרן הכהן בכבודו ובעצמו עומד וזורק, עומד ומקטיר. 
 
הקב"ה בחר בשבט הכהנים, משום שחפץ בעבודתו של אהרן. גם בני שבטים אחרים מסוגלים להגיע לדרגה של כהן וראויים לעבודה; אולם רק כאשר עובד הכהן שהוא מבני בניו של אהרן, נקראת עבודה זו "עבודתו של אהרן הכהן". 
 
כאשר עמד אהרן הכהן ביום הכיפורים וכיפר על חטאות בני ישראל, לא היתה זו עבודה של אותה שנה בלבד. בכל דור ודור נזונים אנו מאותה עבודה שעבד אהרן ביום הכיפורים הראשון שלו. "וכפר אהרן על קרנותיו אחת בשנה מדם חטאת הכפרים", יש כאן עבודה של "פעם אחת בשנה", אולם אין זה הכל. "אחת בשנה יכפר עליו לדורותיכם". עבודה אחת של אהרן הכהן מהווה את יסוד הכפרה של כל הדורות. כאשר הדורות יעשו את העבודה באמצעות הכהן אשר יהיה בימים ההם, תהיה זו עבודתו של אהרן הכהן, ובכך טמון סוד הכפרה בכל הדורות.
 
(ע"פ אהל יעקב) 

הוסף תגובה

קוד אבטחה
רענן