במה מתבטאת נדיבות לב? | בית דוד

כל נדיב לב הביאו חח ונזם וטבעת וכומז, כל כלי זהב.

וכל איש אשר הניף תנופת זהב לה' (כב,לה)

 

שני סוגים של תורמים נמנו בפסוק זה: האחד - "נדיב לב", והשני - "כל איש אשר הניף". במה הם שונים זה מזה? 

 

את ההבדל שביניהם נוכל להבין, אם נשים לב לסוג הנדבות שהפסוק מייחס להם: נדיבי הלב הביאו "חח ונזם, טבעת וכומז", כלומר: תכשיטים. ואילו כל איש אשר הניף - הביא "תנופת זהב", כלומר: זהב גולמי, או מטבעות של זהב, דברים שעדיין לא נעשה בהם שימוש של כלי.

 

יש ביניהם הבדל מהותי: בשולחן ערוך (קנג) נפסק, שכלי שנשתמש בו הדיוט, אין לעשות ממנו תשמיש של 

קדושה, כמו ארון הקודש או שולחן לספר תורה, ורק לצורך "תשמיש דתשמיש", מותר להשתמש בו. אולם מטבעות 

זהב, מותר להשתמש בהן גם לצורך תשמישי קדושה.

 

כל גבאי יודע, שדרכם של אנשים, הבאים לתרום, שרוצים שבתרומה שלהם ישתמשו בדוקא למטרה החשובה 

והקדושה ביותר; זה בכה וזה בכה, אם למעיל של ספר תורה, ואם לנרות של בית הכנסת. הצד השוה שבהם: 

מעטים הם האנשים, המעונינים שמתרומתם יקנו מטאטא, או שבכספם יבנו חדרי נוחיות . 

 

אולם, אותם מתי מעט, אפשר לומר עליהם שהם נותנים את תרומתם לשם מצוה באמת. מי שעושה חשבונות, לאיזו 

מטרה כדאי לו לתרום, הרי הוא מתכוון - במדת מה - גם להנאת עצמו. אבל מי שאומר, שהיות שהכל הכרחי לקיום בית הכנסת, אין לו שום ענין לברור את המטרה, בטוחים אנו בו, שנותן ללא פניות, שאך ורק טובת בית הכנסת עומדת לנגד עיניו .
 
ולכן, אותם אנשים שהביאו לנדבת המשכן את תכשיטיהם, ביודעם שבאותם תכשיטים אין אפשרות להשתמש רק ל"תשמיש דתשמיש", קורא להם הפסוק: "נדיבי לב"; כיון שלא הקפידו על המטרה שלמענה מיועדת תרומתם, הרי נתנו בכל הלב. אבל האנשים שהביאו זהב, היו אלה שרצו לזכות דוקא ב"ארון "וב" מנורה ; " ועליהם נאמר "כל איש אשר הניף", ומבאר הרמב"ן, שהיו מניפים את תרומתם "כי המביא זהב ינופף בידו לחשיבות הנדבה". הם הראו קבל עם ועדה את גודל נדיבות לבם, למען ישמעו ויראו. ולכן, הם לא נכללים ב"כל נדיב לב "...
 
(ע"פ חתם סופר) 

הוסף תגובה

קוד אבטחה
רענן