ההבדל בין שכר להנבת פירות | הרב עזריאל יונה

• הדפסה
• דואל

ראו קרא ה' בשם בצלאל בן אורי בן חור [שמות לה].

בנה של מרים היה [רש"י].

ובילקוט: מה צורך היה להזכיר כאן חור?

אלא שנתן חור נפשו על הקב"ה כשבקשו ישראל לעבוד עבודה זרה, ולא הניח להם, עמדו והרגו אותו. אמר ליה הקב"ה: חייך שאני פורע לך וכו', כל בניך אני מגדלן בעולם הזה, שנאמר ראו קרא ה' בשם וגו' וימלא אותו רוח אלקים [ילקוט שמעוני].

אמנם ראו תוספת בילקוט שמעוני: וכל השבח הזה מהיכן בא משבטו של יהודה, זה שאמר הכתוב [באיוב כח], הן יראת ה' היא חכמה, וכתיב [שמות א] ותיראין המילדות את האלקים, ומה פרע להן הקב"ה, ויעש להם בתים וכו', ומה נטלה מרים שכרה? חכמה. שנאמר באיוב [שם] הן יראת ה' היא חכמה, העמיד ממנה בצלאל שהיה חכם, שנאמר ואמלא אותו רוח אלקים.

מעיר הרב אזרחי ב'ברכת מרדכי', מדוע אם כן לא הוזכרה גם מרים בכתוב?

כמו כן איך מבינים את שני הדברים, גם אני 'פורע לך', וגם 'שכרה'? מדוע מתייחס הפרעון לחור והשכר למרים? אם חור למה מרים ואם מרים למה חור?

ההבדל הוא כנראה בין 'זכויות' לבין 'הנבת פירות'.

אמנם הזכות הינה בזכותה של מרים. כשם שיוכבד זכתה לבתי כהונה ובתי מלכות, כך זכתה מרים לחכמה, וכשם שבתי כהונה ומלכות הינם שכר על יראת שמים, כמו כן ניתן לה למרים שכר על יראת שמים שבה, שתקבל חכמה, אבל כל זה הוא בגדר שכר.

לא כן חור, מעשה מסירות נפש אינו רק זכות, אלא שזהו עצם דרכו של מעשה מסירות נפש שהוא מניב פירות.

ונראה עוד שמתוך כך השתמשו רבותינו במטבע של 'פרעון'.

משמע כביכול בעל חוב הוא הקב"ה לחור.

מסירות נפש יוצרת חוב הדורש פרעון, ופרעונו של חור היה בצלאל. אמנם הזכות זכותה של מרים היא, אך הדרך לקניית החכמה של בצלאל, דרך חור היא. מסירות נפשו של חור הניבה את בצלאל.

על 'מזמור שיר חנוכת הבית לדוד' [תהלים ל], שואלים חז"ל: וכי דוד בנאו, והלא שלמה המלך בנה את המקדש? אלא לפי שמסר נפשו על בנין בית המקדש קרוי על שמו.

ולכאורה אם כן צריך היה לכתוב 'מזמור שיר מסירות נפש לדוד', מדוע הוקדש המזמור לחנוכת הבית, הלא סוף כל סוף הבית נבנה על ידי שלמה, ואילו דוד מסר נפשו?

התירוץ הוא כי את בית המקדש אין בונים על ידי עצים ואבנים, אלו לא יסכנו לכך. את בית המקדש בונים על ידי מסירות נפש.

זוהי דרכו של בנין בית המקדש, כך בונים אותו בפועל ממש - על ידי מסירות נפש.

ולכן ,מזמור שיר חנוכת הבית לדוד' דייקא.

והוא הדין כאן בעניננו. מסירות נפשו של חור בנתה את בית המקדש.

מסירות נפשו של חור הניבה את חכמת בצלאל בונה המשכן.