א קטנה | אבי קלנר

• הדפסה
• דואל

פרשתנו פותחת את ספר ויקרא, במלים ויקרא אל משה. בספר התורה, האות א של המילה ויקרא כתובה באות קטנה.

טעמים רבים נאמרו במפרשים להסביר מדוע כתבה התורה "ויקרא" עם א' זעירא (קטנה).

הרמב"ן מבאר את כוונת ענין הקרבנות: כי בעבור שמעשי בני האדם נגמרים במחשבה בדיבור ובמעשה, ציווה השם כי כאשר יחטא ויביא קרבן, יסמוך ידיו עליו - כנגד המעשה. יתוודה בפיו - כנגד הדיבור. ישרוף באש את הקרב והכליות - כנגד כלי המחשבה והתאווה. הכרעיים - כנגד ידו ורגליו של האדם העושים כל מלאכתו. יזרוק הדם על המזבח - כנגד דמו בנפשו כדי שיחשוב אדם בעשותו כל אלה כי חטא לאלוקיו בגופו ונפשו, וראוי לו שישפך דמו וישרף גופו לולא חסד הבורא שלקח ממנו תמורה, וכפר הקרבן הזה שיהא דמו תחת נפש דמו, נפש תחת נפש, וראשי איברי הקרבן כנגד ראשי אבריו. והמנות - להחיות בהן מורי התורה כדי שיתפללו עליו.
 

אדם מביא קרבן לכפרה על חטאו ובשעת הקרבתו הוא מתבונן ומבין באופן מוחשי שכל מה שנעשה לבהמה היה ראוי להיעשות בו, מיד מתעוררת נפשו לשוב בתשובה שלמה לאבינו שבשמים, להכניע את לבבו, להתוודות ולקבל על עצמו שיותר לא יחטא, וכן כשמגיע למצב של "לב נשבר ונדכה אלוקים לא תבזה", תתקבל תפילתו ויכופר עוונו.

התורה מלמדת אותנו, שהכלל הראשון בהבאת קרבן הוא: "זעירא", - ענווה והכנעה.

רבינו יונה כותב בספרו "שערי תשובה": תועבת ה' כל גבה לב, ובעל גאווה נמסר ביד יצרו, כי אין עזרת ה' עמו מפני שהוא גבה לב. הרי שמי שהוא בעל גאווה אינו מקבל סיוע ועזרה מה'. וא"כ אין יכול לכפר על חטאיו עד שישפיל עצמו ויכניע לבבו לאבינו שבשמים.

משה רבינו בענוותנותו הרבה רצה לכתוב "ויקר" מלשון מקרה, הכוונה שכאילו הקדוש ברוך הוא נגלה אליו דרך מקרה, כמו שנאמר להבדיל אצל בלעם הרשע "ויקר אל בלעם", אמר לו הקדוש ברוך הוא לכתוב "ויקרא", ומשה רבינו שהתורה העידה עליו "והאיש משה עניו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה", כתב "ויקרא" - אבל עם א קטנה.

אחים יקרים! כשאנו ניגשים להתפלל לפני ה', עלינו לעשות את בדיקת החמץ הפנימית עד כמה תופחת הגאווה בליבנו, שהרי תפילות כנגד קרבנות שנאמר "ונשלמה פרים שפתינו", ולכן עלינו לחשוב כבשעת הקרבת הקרבנות שכל מה שנעשה לבהמה היה ראוי להיעשות בנו.

נכניע ונקטין עצמנו לפני בורא עולם, ובסייעתא דשמיא יקבל ברחמים וברצון את תפילתנו.