מדוע השוגג עלול להיות כה מסוכן? | הרב עזריאל יונה

• הדפסה
• דואל

"שנו רבותינו: מצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה.

לא יצר אדם על עבירה שעשה בשוגג אלא שנפתח לו פתח שיחטא אפילו בשוגג, אפילו במזיד.

ולא ישמח אדם על מצוה שבאה לידו אלא על מצות הרבות שעתידות לבא לו, לפיכך אם חטא בשוגג אין זה סימן טוב, חטא במזיד על אחת כמה וכמה" [תנחומא ויקרא].

 

כמה גדולים דברי חז"ל, אומר הרב אזרחי בספרו 'ברכת מרדכי', וכי מה ענין שוגג אצל מזיד הלא סוף כל סוף לא אירע הדבר אלא בשוגג, ומיצר הוא אף על השוגג שאירע לו?

ובכל זאת נפתח הפתח!

צא וראה כוחות הנפש שבאדם כמה סבוכים הם כמה חייבים לעמוד על המשמר. כמה דברים בלתי צפויים חבויים בין קפליהם.

הנה עומד לו אדם מיצר על שגגה שבאה לידו, מביא קרבן מתוודה.

ואילו שם עמוק חוגג לו השטן, בין שבילי זדונו!

וכל כך למה? כי גם אם בשגגה אינה דבר לידו אבל נפשו כבר הסתגלה לפשרת זדונו.

טעמה מן החטא התגברה על המרחק המונע המזיד, אף הוא הפך כבר למעין בן בית, אחות לו בבית המלך... שגגתו תומכת בזדונו.

כך לא אחרת. זהו מה שקרה.

ולכן כל המורא הגדול הזה. כדברי חז"ל לא יצר אדם על עבירה שעשה בשוגג - כלומר יותר ממה שעצם העבירה יצרה את השרטת בנפשו, יותר מזה מפחידה כניסת המזיד לתחום אישיותו.

כי השגגה יצרה התקרבות, ולמעלה מזה גם למזיד. וזהו עיקר הפחד.

הנה כי כן זהו עומק הפשט של עבירה גוררת עבירה, וכמה פנים לגרירה זאת.

אם משוגג למזיד, אם מעבירה אחת לאחרת, העבירה עצמה כבר לא מפחידה כל כך, לא מתים מן העבירה.

מספר הרב כי אחד הבחורים בישיבה נהג בהנהגה לא טובה, אולם צידוק היה להתנהגותו: חש ברע. לאחר מספר ימים כאשר החל להחלים אט אט פנה אליו הרב ושאל אותו על הנהגתו. התלמיד הסמיק והתפלא: הלא לא חשתי בטוב?

הסביר הרב: נכון, אולם כאשר הנהגת את אותה הנהגה כאשר התחלת להחלים גילית לעצמך שהנה 'לא מתים מהנהגה לא טובה', היה לך צידוק אך זה כבר נכנס בך.

בתחילה נזכר הרב, לא הבין הבחור על מה מדבר ראש הישיבה, אך לאחר תקופה לא ארוכה המשיכה אותה הנהגה לא טובה והתגברה אצלו, ואז הגיע להודות בפני הרב ולבקש דרך תיקון. הנה כי כן, שגגה מוצדקת, הפכה מבלי משים למזיד.