נסים דורשים מאמץ כדי שישפיעו | עלון בית דוד

אש תמיד תוקד על המזבח, לא תכבה (ויקרא ו, ו)

 

כידוע, לא היה המזבח זקוק כלל וכלל לאש של הדיוט. האש שירדה מן השמים היתה מסוגלת לאכול קרבן שלם כהרף עין, אלפי קרבנות ביום. מדוע, אם כן, הזהירה התורה כאן בציווי מיוחד שהאש של הדיוט לא תכבה אפילו לרגע?

 

בעל ספר החינוך מבאר את הענין כך:

 

"ידוע הדבר בינינו ואצל כל חכם, כי ניסים גדולים אשר יעשה האל אל בני האדם בטובו הגדול, לעולם יעשה דרך סתר, ונראים הענינים נעשים קצת כאילו הם בדרכי הטבע ממש, או בקרוב לטבע, כי גם בנס קריעת ים סוף, שהיה נס מפורסם, כתוב שם: 'ויולך ה' את הים ברוח קדים עזה כל הלילה וישם את הים לחרבה'... ומזה הענין ציונו להבעיר אש במזבח, אף על פי ששם יורד אש מן השמים, כדי להסתיר הנס, לפי הדומה שהאש היורדת מן השמים לא היתה נראית בירידתה חוץ מיום השמיני של מילואים..." (מצוה קלב)

 

כלומר: גם נס גלוי ממש, כדוגמת קריעת ים סוף, וירידת אש מן השמים, אינו מתרחש בלי שיהיה בו משהו מן ההסתר. כל כך חשוב הוא הסתר זה לפני הקב"ה, שלצורך זה ניתנה לנו מצוה מיוחדת, "אש תמיד תוקד יל המזבח"! מה ענין ההסתר הזה? כשעושה הקב,ה נס גלוי, שיש בו משום שינוי סדר הבריאה, בודאי שכוונתו לגלות לכל באי עולם את הדרת כבודו, ומה טעם יש שבאותו רגע יהיה גם הסתר?

 

ברם, גם כשהקב"ה מחזק את אמונתנו בו על ידי ניסים גלויים, אין הוא רוצה שניסים אלה יחייבו אותנו בעל כרחנו להאמין בו ולירא מלפניו. תכלית בריאת האדם היא, שיכיר את בוראו מתוך מאמץ שכלי ונפשי, שישקיע מחשבה ועמל, ויגלה את הבורא בכוחות עצמו. גם כשנותן לנו הקב"ה מכשיר, שיעזור לנו לגלות ולראות את האמת, בצורה של ניסים גלויים, מכל מקום מוטל עלינו להשתמש במכשיר זה, ואם לא ננצל את ההזדמנות הנפלאה הזאת, יחלוף הנס ללא השפעה עלינו, וירד לטמיון.


ולא בענין זה בלבד - אלא לכך נוצר האדם מתחילת בריאתו, כדי לגלות את ההסתר, להוריד את האבק מעל פני האמת. העובר במעי אמו לומד את כל התורה כולה. הוא צופה ומביט מסוף העולם ועד סופו. כל סודות הבריאה גלויים לפניו. ובסוף, ברגע שיוצא לאויר העולם בא מלאך וסוטרו על פיו, כדי שישכח את כל מה שיודע. לשם מה? כדי שיגגלה את התורה, את הבורא, בכוחות עצמו!


אם בניסים הגלויים כקריעת ים סוף נאמרו הדברים, אם גם הם עטופים בעטיפה דקה של "טבע", שיש להוריד אותה כדי להפיק מהם תועלת, על אחת כמה וכמה בניסים אחרים, שבהם המעורבות הטבעית היא גדולה יותר.


האבן עזרא מקשה, מדוע הוזכר בתורה הנס ששרה ילדה בת תשעים, ולא הוזכר בה נס יותר גדול, שיוכבד ילדה את משה רבינו בהיותה בת מאה ושלושים. על זה משיב הרמב"ן בסגנונו המפורסם: "אבל אומר לך דבר שהוא אמת וברור בתורה, כי הניסים הנעשים על ידי נביא שיתנבא כן מתחילה, או מלאך נגלה במלאכות השם, יזכירם הכתוב, והנעשים מאליהם לעזור צדיק או להכרית רשע לא יזכירו בתורה או בנביאים... ולמה יזכירם הכתוב, כל יסודות התורה בנסים נסתרים הם, ועם התורה אין בכל ענינו רק נסים ולא טבע ומנהג, שהרי יעודי התורה כולם אותות ומופתים … וכל הצלחת הצדיקים בצדקתם וכל תפלות דוד מלכנו וכל תפילותינו נסים ונפלאות, אלא שאין בהם שינוי מפורסם בטבעו של עולם".


אנחנו מוקפים בניסים מכל עבר, אומר הרמב"ן, ומכל מקום אין אנו מסוגלים להתעלות על ידם. מבחינה זו אין כל הבדל בין טבע לנס - מי שחפץ לראות את יד ה' יוכל בנקל לגלות אותה גם בטבע, ומי שמעדיף להתעלם ממנה, לא ישפיע עליו כל נס שבעולם, ולכן אין התורה מבחינה בין טבע לנס.


גם בימינו קרו וקורים הרבה ניסים. פעם אחר פעם ניצל עם ישראל מידי אויביו, ובכל פעם שהיה נצחון, הוא הוביל לתחושה של "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה". גם המאמינים שבנו רואים כסיבה ישירה ועיקרית של הניצחון את המהלך הטבעי, את היכולת הצבאית, אלא שברקע מבחינים ביד ה', שהנהיגה את הטבע בצורה מופלאה וניסית. ללא הכנה מתאימה, וללא התבוננות מעמיקה, אין לצפות מניסים השפעה חיובית של חיזוק האמונה, והלואי שלעא תהיה שלילית...


זו  הסיבה שהתורה לא מצאה לנכון לציין את כל הניסים הרבים שהתרחשו באותה תקופה, אלא אם כן נוצר הנס מלכתחילה לשם חיזוק האמונה. נס מסוג זה אינו מתרחש ללא הכנה, אלא אחר שנביא או מלאך הודיע עליו מראש. אחרי הודעה כזאת, שוב אין ציפיה למשהו טבעי, כאן ברור מראש שחוקי הטבע אינם תקפים, נעלמים כל ההסברים הטבעיים, ורואים אך ורק את יד ה', שהיא היא הפועלת ללא סיוע של הטבע. רק באופן זה הוא זוהר בכל תקפו ומתגלה כבוד ה'  בשלמותו, וכיוון שהוא מחזק את האמונה בה' ללא סייג, ראוי הוא שיזכר בתורה.


(ע"פ שיחות הגר"ח שמואלביץ)


 

 

 

הוסף תגובה

קוד אבטחה
רענן