וישלח אתם משה ממדבר פארן על פי ה' כלם אנשים ראשי בני ישראל המה (שלח יג-ג)
ויש לתמוה, הרי המרגלים היו כולם בעלי דרגה, ומתוך שמסופר על כלב ויהושע אנו יכולים ללמוד מי הם היו ובאיזו דרגה. ועוד שהכתוב מעיד עליהם שהם כולם היו (לא רק יהושע וכלב) ראשי בני ישראל? א"כ איך הגיעו לחטא כ"כ חמור?
מעשה היה ברבי יהושע בן לוי, שרצה לפגוש את אליהו הנביא, התפלל לפני הקב"ה שימלא לו מבוקשו, ותפילתו התקבלה. וגלה אליו אליהו הנביא. אמר לו אליהו: מה אתה מבקש, אמר לו: רוצה אני לראות מה אתה עושה בעולם. אמר לו אליהו: דבר זה לא יתכן. אמר לו: למה. אמר לו, מפני שתראה שאני עושה דברים שלא תוכל לסבול. אמר לו: ובכל זאת רוצה אני לילך עמך. אמר לו: טוב, בא עמי.
התחילו שניהם ללכת עד שהחשיך היום. באו ללון אצל עני אחד שהיו לבדם, האיש ואשתו ולא היה להם אלא פרה קטנה. קיבל אותם העני בסבר פנים יפות ונתן להם לאכול ולשתות, וחלק להם כבוד מלכים כפי ערכם. בחצות הלילה קם אליהו ונתן מכה אחת על ראש הפרה והמיתה. כשראה זאת רבי יהושע אמר: חס ושלום שזה אליהו הנביא, שדבר זה לא יעשה אפילו השודד שבהרים. אמר לו לאליהו הנביא: האם אין זה חטא מה שעשית? והלא פרה זו היא כל חייו של העני הזה, ואתה באת והרגת אותה. האם זהו הגמול שנתת לך על שהאכילך והשקך וחלק לנו כבוד מלכים. אמר לו אליהו אם תשאלני עוד הפעם, אפרד ממך ולא תוסיף עוד ללכת עמי. ואם אתה רוצה ללכת עמדי תשתוק ולא תשאלני כלום למה אני עושה דברים.
קמו והלכו לדרכם. בלילה השני לנו בביתו של עשיר גדול שבאותו לילה היה עסוק בבנין ביתו. וכשראה אותם לא רצה להפנות ראשו אליהם ולא קם ולא זע ממקומו, ולא נתן להם לא מאכל ולא משקה. בחצות קם אליהו הנביא ואמר לר' יהושע בן לוי קח קצה החבל הזה. נטל ריב"ל קצה האחד של החבל ואליהו את הקצה השני ומדדו את הקירות ובנה לו ארמון נפלא בהדרו ובו ק"פ (180) חדרים.
היה ריב"ל תמה ואומר: אותו עני הכניס אותך לביתו ונתן לך מאכל ומשקה וחלק לך כבוד מלכים ובלילה עמדת והרגת את פרתו. ועשיר זה לא עשה לך שום טובה, ואפילו לא ערך לך קבלת פנים כראוי לך, ועשית לו טובה כזו שבנית לו ארמון גדול כזה שאין לבנותו בדמים מרובים.
משם הלכו למקום אחר, שם היו כולם עשירים. היו העשירים בעלי גאווה שלא רצו אפילו להסתכל על שני החכמים האלה. ולא רצו לתת להם לא מאכל ולא משקה. למחרת עמד אליהו והתפלל להשם שייעשו כולם מנהיגים.
משם הלכו למקום אחר וכולם היו שם עניים וכשראו את שני החכמים קיבלו אותם בסבר פנים יפות, ונתנו להם לאכול ולשתות וחלקו להם כבוד גדול והכל במיעוט ממונם. למחרת עמד אליהו ובקש רחמים מאת השי"ת שלא יתן להם אלא פרנס אחד.
אמר ריב"ל לאליהו: איני יכול לסבול המעשים שאתה עושה. ואני רוצה שתבאר לי פשר כל המעשים שעשית, לפי שאין אני מבינים כלל. אמר לו אליהו: אם אני אסביר לך הכל, שוב לא תלך עמי. אמר לו רבי יהושע: אני מסכים לכל ובלבד שתסביר לי למה הרגת פרתו של אותו עני, אמר לו אליהו: דע שבאותו לילה עמדה אשתו למות. והייתה חביבה עליו יותר מאלפי אלפים דינרי זהב. לכן עמדתי והרגתי פרתו שתהיה כפרה לאשתו. נפש תחת נפש.
אמר לו ריב"ל: ולמה לאותו עשיר שלא הפך פניו להסתכל עלינו, ולא נתן לנו לא מאכל ולא משקה בנית הארמון הגדול הזה. אמר לו: דע אם היה אותו עשיר חופר שתיים שלוש אמות תחת אותו בית, היה מוצא אוצר גדול ולכן הקדמתי ובניתי לו הארמון. והארמון הזה לא יתקיים זמן מרובה מפני שהוא מעשה נסים וייפול פתאום ולא ימצא את האוצר הזה.
אמר לו: ולמה ברכת אותם העשירים שלא נתנו לנו כלום שיהיו להם מנהיגים הרבה. אמר לו: לא ברכה היא זו אלא קללה. שכן ברבות המנהיגים סופה הרס. כמו שאומרים העולם: ברבות הקברניטים טובעת הספינה.
ומכך נבין שריבוי המנהיגים אינו ברכה לציבור אלא להפך. במקום שכל אחד משתוקק להנהיג ההצלחה אינה גדולה. אם נתבונן גם בימינו, במי שמכונים "ראשי העם" קרי המנהיגים שלנו, נראה שריבוי המועמדים והמנהיגים בעיני עצמם אינו סיפור הצלחה גדול. בתקופה שכל אחד משקיע את מרב המאמצים לשמור על הכיסא ולא על המטרה שלשמה הגיע לשם, נחוש את מה שאמר אליהו הנביא "ברבות המנהיגים טובעת הספינה".
ובחזרה לפרשת השבוע, דווקא מתוך התיאור שכולם ראשי בנ"י המה, נבין את שורש הנפילה של המרגלים. הרצון של כל אחד להנהיג, ולשמור על המנהיגות שלו, הוא הוא שהוביל אותם לחטא.
Please wait...
לע"נ ישראל מנחם בן בנימין ע"ה
