איזהו גיבור? או איזו היא מלחמה | משה לוין

 

פרשתינו נקראת בסמוך ליום הדין, ר"ה. אחד מהמסרים היוצאים ממנה הוא ההבדל בין איכותו של אדם נבון, אדם המתבונן במעשיו ועל כן הוא חי כגיבור, הכובש את יצרו, לבין אדם הנותן לתאוותיו לשלוט בו.

פרשתינו מתחילה דווקא באדם החלש מבחינה מוסרית. אותו חייל מהצבא המנצח בקרב.

לאחר שהוא כובש את העיר, הוא רואה אישה יפת תואר. הוא חושק בה, ורוצה לעצמו את אותה אישה שהוריה נהרגו מן הסתם במלחמה.

אגב, אם נתבונן נראה שהמילה נישואין יכולה לשמש כמשא... אך ניתן גם להשתמש בה כ"להינשא" - כמנוע לעלות למעלה.

התורה מתייחסת לאדם זה כאדם שפל ביותר כנראה מבין הפסוקים ("תחת אשר עיניתה...").
 

רש"י הפרשן הגדול ביותר שקם לעם היהודי, מסביר לנו מי הוא ומה רמתו הרוחנית של אותו חייל הנושא אישה: "שאם אין הקב"ה מתירה, ישאנה באיסור!". התורה שיודעת שאין תקנה לאותו אדם , שלאחר שראה את המוות מול עיניו, במקום להתחזק כדרכם של אנשים שמבינים כמה העולם שלנו הוא "עולם עובר", בוחר לתת דרור לתאוותיו, - מתירה לו אותה.

אתה רוצה אותה? קח אותה! אבל בתנאים מסויימים:
תחכה תקופת זמן עד לנישואים, בינתיים תן לה לשבת בביתך ולבכות, בכל פעם שתכנס ותצא מהבית תראה אותה יושבת ובוכה. ואם אתה עדין רוצה אותה, תתחתן איתה!

הבה נתבונן בפרשה שלנו. ישנן כאן שלושה פרשיות הבאות זו אחר זו, שלכאורה לא קשורות אחת לשניה.
פרשה ראשונה: "כי תצא למלחמה על אויבך - וראית אישה יפת התואר."
פרשה שניה: "כי תהיינה לאיש שתי נשים, האחת אהובה והאחת שנואה."
ופרשה שלישית: "כי יהיה לאיש בן סורר ומורה. איננו שומע בקול הוריו זולל וסובא - ועונשו מיתה."

אומרים המפרשים: זה סיפור אחד ארוך.

אותו אדם שיצא למלחמה ולקח את האישה יפת התואר, ומן הסתם הוא כבר נשוי עוד לפני המלחמה.

מה יהיה בסופו?כי תהיינה לאיש שתי נשים, האחת (הראשונה) אהובה, והאחת - זו החדשה, יפת התואר - שנואה. הוא ישנא אותה בסוף.

ואח"כ...וילדו לו בנים... ובבנים גם כן בטח תהיה אפליה בין בן האהובה, לבין בן השנואה, שכל הקשר המחבר בינה לבין בעלה הוא יופיה.

ואז ההמשך הצפוי - "כי יהיה לאיש בן סורר ומורה."

לא נרחיב כאן מהו אותו בן סורר ומורה, רק נאמר זאת שאומרת התורה ע"פ הפרשנים כי הבן הסורר הלז נהרג על שם סופו. שסופו שיהיה שודד וכדרכם של שודדים, כשיחוש בסכנה יהפוך גם לרוצח.

וכך אומרת התורה: לא שלטת בתאוותיך? התחתנת עם אותה שבויה מסכנה רק כי חשקת ביופיה? הסוף יהיה - ששודד ורוצח אתה מגדל בתוך ביתך.

זה תמצית חייו של אדם שאינו שולט בתאוותיו. תאוותיו מוליכים אותו במסלול שאתה יודע היכן הוא מתחיל... ואחריתו מי ישורנה...?

למולו הבה נראה כיצד נראה האדם האיכותי. האדם הישר והרוחני באותה פרשה (כ"ב ג').
"לא תראה את שור אחיך ואת שיו נידחים והתעלמת מהם..... השב תשיבם... ואספתו אל תוך ביתך".

מה היינו עושים בתור יהודים כשרים אם היינו מוצאים יום אחד מספר תרנגולים ברחוב? אוספים אותם הביתה ומפרסמים מודעה בה אנו מודיעים שמצאנו מספר תרנגולים, המאבד יוכל לפנות בין השעות.... בטלפון.... ויקבלם על פי סימנים.

ואם במשך חודש לא היה בא אף אחד ומבקש אותם וכנראה שכבר לא יבוא גם אף אחד? מה היינו עושים אז?

ובמקרה שהמוצא הוא אדם עני שאין לו בביתו מה לאכול, מה היינו מצפים שיעשה?

הבה נראה את הסיפור הבא: אשתו של רבי חנינא בן דוסא (אחד מהתנאים בתקופת המשנה) מצאה באחד הימים מספר תרנגולות קשורות ברגליהן אחת לשניה. הלכו בני הזוג ופרסמו הודעה "השבת אבידה!". עוברים מספר ימים ואף אחד לא מגיע לדרוש את אבידתו, ובינתיים יש ביצים.
 
בביתו של רבי חנינא בן דוסא אין יותר מידי כסף. (הגמרא מספרת שהוא הגיע לביתו באחד הימים ומצא את בני הבית בוכים. כי אין שמן להדליק נרות שבת. אמר להם שישימו חומץ, וכששאלה ביתו: וממתי דולק החומץ? אמר לה: מי שאמר לשמן שידלוק יאמר לחומץ וידלק! וכך היה. ובעזרת השם נרחיב על כך בהזדמנות אחרת)

אבל הוא לא אוכל את הביצים!

הוא נותן לתרנגולים לדגור עליהן, ונולדים אפרוחים וכמובן שבבית קטן כשל רבי חנינא בן דוסא נהיה רעש ובלגן. "מה עושים?" חושב רבי חנינא.
 

עמד רבי חנינא בן דוסא ומכר אותן. ולא! הוא כמובן לא נגע בכסף.

מה עשה בו? האם הוא שמר את התמורה בבנק? לא! הוא קנה בו עיזים... הם עושות פחות רעש ולכלוך. אך כמובן שגם העיזים התחילו להתרבות בטיפולו המסור.

יום אחד שומע רבי חנינא בן דוסא מחצר ביתו איזה אדם שמספר לחבירו "לפני שנים שכחתי כאן תרנגולים." אותו אדם לא ציפה שאבדתו תחזור אליו. אך רבי חנינא בן דוסא שומע את המאבד ורץ אליו החוצה. הוא שואל אותו: "יש לך סימנים?"
 

אמר לו אותו אדם: "קשרתי סרט אדום ברגלי התרנגולים."
 
לשמחתו של רבי חנינא בן דוסא אין גבול והוא מכניס אותו לביתו ואומר לו: "טול את עדר העיזים!"
 
 
 
אם נרצה, בסיפור הזה גלום ה"אדם השלם" - האדם הגיבור הכובש את יצרו.

זה ההבדל בין איכותו של האדם הרוחני והישר שחי את חייו בשביל בחסד, ומרחיב כל כך את מצוות "השבת אבידה" המוזכרת בפרשתינו, לבין האדם מתחילת הפרשה שנגרר אחרי תאוותיו ויורד מדחי לדחי.

אם נביט מעט לשני הסיפורים - נמצא אותם אקטואלים מאוד גם להיום. ולוואי ונדע להסיק את הלקח המתבקש
 

תגובות   

0 #1 יפה מאדעדי 2007-08-21 17:02
פרשת שבוע אקטואלית גם בימינו. ישר-כח. תודה רבה
0 #2 יישר כח, חזק וברוךֱרפאל ארז 2009-08-29 03:28
;-) ;-) ;-)
0 #3 פרשה מענינת (ניאוף אישה זרה, בן סורר ומורה ,השבת אישראל 2010-08-19 00:46
:sigh: :cry: :-)
0 #4 מיכאל 2010-08-20 20:26
קורא כל שבוע ומחכים
0 #5 רבי חנינא בן דוסאשמעון 2010-08-26 12:44
כרגיל אני מאוד נהנה לקרוא את המאמרים והפרשנויות שלכם - יישר כוכחם!

אך יש לי שאלה בקשר לרבי חנינא בן דוסא.
הוא עשה מעשה יפה וטוב, אך האם נכון וראוי לחיקוי? הרי יש עניין מהותי בגמרא של מתי האדם כבר מאבד תקווה (יאוש בעלים) לקבל חזרה את האבדה שלו וברגע זה האבדה היא הפקר (נקנת למחזיק).

התורה שלנו היא תורה של איזונים ולא קיצוניות - זו דוגמא קיצונית מאוד. אומנם מעבירה את המסר של השבת האבדה אבל האם ראויה לחיקוי? האם היא לא בגדר של בל תוסיף? במקרה שלנו יש סוף טוב, אבל מי מבטיח שהבעלים יחזור אי פעם??
+1 #6 אני חושב ש"בל תוסיף" זה בדיני שמים.גולש 2011-09-06 13:23
בדיני בן אדם לחברו שבאו להסדיר את החיים כחברה אנושית הוגנת, אין כזה דבר "הוגן מידי". אם ניקח את הכלל של מה ששנוא עליך על תעשה לחברך לחיוב: מה שאהוב עליך - עשה לחברך...
היינו מאוד שמחים אם היו מתנהגים כלפינו בהוגנות כזו.
רבי חנינא בן דוסא נהג בדיוק לפי הכלל הזה - ועד הסוף.
+1 #7 מרתקיעל 2013-08-15 13:48
מרתק
0 #8 כי תצאורדה 2013-08-20 17:54
זו היתה הפרשה של בני שעלה בשבת האחרונה לתורה כך הסברנו לו והתוספות שלך מדהימות ומרתקות המשך כך תבורך
0 #9 חוזר: איזהו גיבור? או איזו היא מלחמהאבי 2016-09-16 17:51
יישר כח הדברי תורה האלו וכל שבת עוזרים לי הרבה מאוד. יישר כח המשיכו כך

הוסף תגובה

קוד אבטחה
רענן