רש"י הפרשן הגדול ביותר שקם לעם היהודי, מסביר לנו מי הוא ומה רמתו הרוחנית של אותו חייל הנושא אישה: "שאם אין הקב"ה מתירה, ישאנה באיסור!". התורה שיודעת שאין תקנה לאותו אדם , שלאחר שראה את המוות מול עיניו, במקום להתחזק כדרכם של אנשים שמבינים כמה העולם שלנו הוא "עולם עובר", בוחר לתת דרור לתאוותיו, - מתירה לו אותה.

אתה רוצה אותה? קח אותה! אבל בתנאים מסויימים:
תחכה תקופת זמן עד לנישואים, בינתיים תן לה לשבת בביתך ולבכות, בכל פעם שתכנס ותצא מהבית תראה אותה יושבת ובוכה. ואם אתה עדין רוצה אותה, תתחתן איתה!

הבה נתבונן בפרשה שלנו. ישנן כאן שלושה פרשיות הבאות זו אחר זו, שלכאורה לא קשורות אחת לשניה.

פרשה ראשונה: "כי תצא למלחמה על אויבך - וראית אישה יפת התואר."

פרשה שניה: "כי תהיינה לאיש שתי נשים, האחת אהובה והאחת שנואה."
ופרשה שלישית: "כי יהיה לאיש בן סורר ומורה. איננו שומע בקול הוריו זולל וסובא - ועונשו מיתה."

אומרים המפרשים: זה סיפור אחד ארוך.

אותו אדם שיצא למלחמה ולקח את האישה יפת התואר, ומן הסתם הוא כבר נשוי עוד לפני המלחמה.

מה יהיה בסופו?כי תהיינה לאיש שתי נשים, האחת (הראשונה) אהובה, והאחת - זו החדשה, יפת התואר - שנואה. הוא ישנא אותה בסוף.

ואח"כ...וילדו לו בנים... ובבנים גם כן בטח תהיה אפליה בין בן האהובה, לבין בן השנואה, שכל הקשר המחבר בינה לבין בעלה הוא יופיה.

ואז ההמשך הצפוי - "כי יהיה לאיש בן סורר ומורה."

לא נרחיב כאן מהו אותו בן סורר ומורה, רק נאמר זאת שאומרת התורה ע"פ הפרשנים כי הבן הסורר הלז נהרג על שם סופו. שסופו שיהיה שודד וכדרכם של שודדים, כשיחוש בסכנה יהפוך גם לרוצח.

וכך אומרת התורה: לא שלטת בתאוותיך? התחתנת עם אותה שבויה מסכנה רק כי חשקת ביופיה? הסוף יהיה - ששודד ורוצח אתה מגדל בתוך ביתך.

זה תמצית חייו של אדם שאינו שולט בתאוותיו. תאוותיו מוליכים אותו במסלול שאתה יודע היכן הוא מתחיל... ואחריתו מי ישורנה...?

למולו הבה נראה כיצד נראה האדם האיכותי. האדם הישר והרוחני באותה פרשה (כ"ב ג').
"לא תראה את שור אחיך ואת שיו נידחים והתעלמת מהם..... השב תשיבם... ואספתו אל תוך ביתך".

מה היינו עושים בתור יהודים כשרים אם היינו מוצאים יום אחד מספר תרנגולים ברחוב? אוספים אותם הביתה ומפרסמים מודעה בה אנו מודיעים שמצאנו מספר תרנגולים, המאבד יוכל לפנות בין השעות.... בטלפון.... ויקבלם על פי סימנים.

ואם במשך חודש לא היה בא אף אחד ומבקש אותם וכנראה שכבר לא יבוא גם אף אחד? מה היינו עושים אז?

ובמקרה שהמוצא הוא אדם עני שאין לו בביתו מה לאכול, מה היינו מצפים שיעשה?

הבה נראה את הסיפור הבא: אשתו של רבי חנינא בן דוסא (אחד מהתנאים בתקופת המשנה) מצאה באחד הימים מספר תרנגולות קשורות ברגליהן אחת לשניה. הלכו בני הזוג ופרסמו הודעה "השבת אבידה!". עוברים מספר ימים ואף אחד לא מגיע לדרוש את אבידתו, ובינתיים יש ביצים.
 

בביתו של רבי חנינא בן דוסא אין יותר מידי כסף. (הגמרא מספרת שהוא הגיע לביתו באחד הימים ומצא את בני הבית בוכים. כי אין שמן להדליק נרות שבת. אמר להם שישימו חומץ, וכששאלה ביתו: וממתי דולק החומץ? אמר לה: מי שאמר לשמן שידלוק יאמר לחומץ וידלק! וכך היה. ובעזרת השם נרחיב על כך בהזדמנות אחרת)

אבל הוא לא אוכל את הביצים!

הוא נותן לתרנגולים לדגור עליהן, ונולדים אפרוחים וכמובן שבבית קטן כשל רבי חנינא בן דוסא נהיה רעש ובלגן. "מה עושים?" חושב רבי חנינא.

 

עמד רבי חנינא בן דוסא ומכר אותן. ולא! הוא כמובן לא נגע בכסף.

מה עשה בו? האם הוא שמר את התמורה בבנק? לא! הוא קנה בו עיזים... הם עושות פחות רעש ולכלוך. אך כמובן שגם העיזים התחילו להתרבות בטיפולו המסור.

יום אחד שומע רבי חנינא בן דוסא מחצר ביתו איזה אדם שמספר לחבירו "לפני שנים שכחתי כאן תרנגולים." אותו אדם לא ציפה שאבדתו תחזור אליו. אך רבי חנינא בן דוסא שומע את המאבד ורץ אליו החוצה. הוא שואל אותו: "יש לך סימנים?"

 

אמר לו אותו אדם: "קשרתי סרט אדום ברגלי התרנגולים."
 

לשמחתו של רבי חנינא בן דוסא אין גבול והוא מכניס אותו לביתו ואומר לו: "טול את עדר העיזים!"