מחיית השקר | עלון בית דוד

תמחה את זכר עמלק מתחת השמים, לא תשכח (כה, יט)

 

כאן נאמר "תמחה את זכר עמלק", עליך מוטל הדבר; ואילו בפרשת בשלח אנו קוראים "כי מחה אמחה", מלאכה זו אינה מסורה בידי אדם אלא בידי הקב"ה בלבד. כיצד אפשר ליישב את שני המקראות שנראים כסותרים?

 

חז"ל הגדירו את מהותו של עשו במדרש במלים הבאות: "ויקראו שמו עשו, הא שוא שבראתי בעולמי". "שוא" הוא מילה נרדפת ל"שקר", אך שקר זה מיוחד הוא במינו. 

עשו לא הביא את השקר לעולם, שהרי כבר קדמו הנחש הקדמוני; אלא שאותו מין של שקר ששמו "עשו" עדיין לא היה קיים בעולם. ומהו מהותו של שקר זה?

 

בנוהג שבעולם, שקרן הוא מי שמשקר ביודעין, הוא מכיר את האמת אלא שמסלף את דבריו ומרמה את חברו בשקריו. אולם יש שקרן שכולו שקר, כלומר שגם את עצמו הוא מרמה, לא זו בלבד שמשקר אחרים, אלא הוא עצמו משוכנע שדובר אמת. הנחש הקדמוני היה שקרן, והוא ידע זאת. השקר שבפיו היה שקר מן השפה ולחוץ. עשו לא ידע שהוא משקר, שהוא מרמה את אביו. הוא היה סמוך ובטוח שמעשיו רצויים, שאין בהם פגם. כשם שיעקב היה כולו אמת, לא רק שדיבר אמת אלא שהאמת היתה "נר לרגליו", כך השקר שבפיו של עשו נבע מפנימיותו. שקר מסוג זה אכן היה חידוש שחידש עשו בעולם, ולא היה לפניו מי שהגיע לדרגה נחותה זו.

 

רק כך אפשר להבין את הצעקה הגדולה והמרה שנשמעה מפי עשו ברגע שנודע לו שאיבד את הברכות. עד אז לא היה בלבו כל פקפוק שהוא יקבל את הברכות, לא עלה במחשבתו שמא יצחק יגלה את התרמית וישלול ממנו את ברכתו, משום שלא ראה כאן כל תרמית, ובעיניו היה הישר באדם. 

להיפך, יעקב הוא הרמאי, הוא הגונב את דעת אביו!

בכך נבין גם את מה שנאמר בתורה: "וירא עשו כי רעות בנות כנען בעיני יצחק אביו, וילך עשו אל ישמעאל ויקח את מחלת בת ישמעאל בן אברהם אחות נביות על נשיו לו 

לאשה". רש"י מוסיף מדברי חז"ל: "הוסיף רשעה על רשעתו". לכאורה אין כל הסבר במעשה זה שעשה עשו, הלא מטרתו היתה לפייס את אביו, מדוע איפוא "הוסיף רשעה 

על רשעתו"?

 

עשו לא ראה כאן כלל את את הרשעות, לא בנישואיו הראשונים ולא בנישואיו השניים. אך מחשבה אחת הטרידה אותו: כיון שאין במעשיו כל דופי, כיצד נכשל בפרשת 

הברכות?... כיצד זכה יעקב שמן השמים יסייעו בידו "לרמות" את אביו ולחטוף את הברכות "? חשבון הנפש" שלו הוביל אותו למסקנה, שכיון שנישא לבנות כנען, שדבקה 

בהן קללת כנען, הרי אין ברוך מתדבק בארור, ולכן אינו ראוי לקבל את הברכות. הוא מיהר איפוא אל ישמעאל ונשא את בתו לאשה. מעתה שהיה בידו גם מחותן כשר, הוא קיוה שיתקיימו בו הברכות.

 

עמלק, נכדו של עשו, קיבל מסבו את הירושה הרוחנית של פנימיות השקר. רק הוא היה מסוגל לקפוץ לאמבטי הרותחת, משום שלא ראה לפניו כל "רתיחה", היא לא 

עשתה עליו כל רושם. כאשר נצטוינו על מחיית עמלק לא , היתה הכוונה להשמדה פיזית בלבד. עיקר המחייה היא מחיית "זכרו" של עמלק, והוא מהותו הפנימית, השקר 

בהתגלמותו.

 

כיצד ניתן להשמיד את השקר? כנגד השקר המוצהר ניתן ללחום באמצעות הוכחות ועל ידי הוצאת האמת לאור. אך כשיש לפנינו אדם שאינו מסוגל לראות את האמת, שתמיד הוא בטוח שהאמת היא לצדו, אין כל תקוה לנצח. רק ביד ההשגחה העליונה יש אמצעים המסוגלים להתמודד עם מצב . זה רק הקב"ה בכבודו ובעצמו יכול לגרום למהפך בפנימיותו של השקרן שמרמה את עצמו .

 

אחרי שנקיים את הציווי "תמחה את זכר עמלק" עד כמה שידינו מגעת, יגיע תורו של הקב"ה לקיים את מה שנאמר כאן: "כי מחה אמחה את זכר עמלק". רק לאחר שייעלם גם השקר הזה מן העולם, ניתן לומר שהכסא של הקב"ה הוא שלם.

 

ע"פ שם משמואל

הוסף תגובה

קוד אבטחה
רענן