למלחמה - חוקים משלה | אליעזר היון

למלחמה חוקים משלה

הותר קיום יחסים בשעת המלחמה עם האמזונות יפות התואר שהוצבו על ידי האוייב כהסחת דעת לוחמי ישראל * הסבת השבויה לאשה חוקית - רק בתנאים מסויימים.

אם אי אפשר להילחם בו [יצר הרע], מצטרפים אליו. אווירת המלחמה הסוערת וקריסת מנגנוני ההגנה המוסריים המתלווים אליה אינהרנטית [ראה פרשנות במאמר נפרד], מיצרת הלכה – הוראה חדשה ומפתיעה: "כי תצא למלחמה על אויבך.. וראית בשביה אשת יפת תאר, וחשקת בה, ולקחת לך לאשה". הרציונאל העומד מאחורי הלכה זו הוא פשוט: אילו לא היתה התורה מתירה ללוחם הגברי, בסערת המלחמה את לקיחת היפהפיה, יש בהחלט מקום לחשוש כי הוא לא היה מסוגל להתגבר על דחפיו, והיה בא עליה באיסור.

עם זאת, לאחר פורקן היצרים הראשוני, מוסיפה התורה רשימת הגבלות שרק עם מילוין יכול האיש לחיות עם שבויתו ולהפוך אותה לאשתו החוקית.
 

מלחמת רשות

שתי סוגי מלחמות קיימים בטרימינולוגיה הישראלית: מלחמת מצווה, ומלחמת רשות. מלחמת מצווה היא מלחמה לצרכי הגנה והישרדות, או לצורך כיבוש הארץ כמו בתקופת יהושע. במלחמה זו כולם מחוייבים להשתתף, גם חתן וכלה שזה עתה נישאו. מלחמת רשות, היא מלחמה שנערכה לצורך הרחבת גבולות ולכבישת שטחי אדמה נוספים. למלחמה כזו יש רשימת 'פטורי גיוס', שלדעת פרשנים מסויימים הם גם 'מעוכבי גיוס' כלומר אסורים בהשתתפות במערכה. את מי כוללת הרשימה?

 

לאחר שנפלה החלטה בדרגים הגבוהים לפתוח במלחמה עומד כהן מיוחד שנמשך לצורך מינוי זה בשמן המשחה [ועל כן קרוי הוא 'כהן משוח מלחמה'] וקורא אל הלוחמים, באמצעות שוטרים, את הדברים הבאים: "מי האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו [כלומר עדיין לא גר בו], ילך וישב לביתו, פן ימות במלחמה, ואיש אחר יחנכו. מי האיש אשר נטע כרם ולא חללו [כלומר לא פדה את פירותיו – לא ביצע בהם עדיין את מצוות מעשר שני, והם אסורים באכילה], ילך וישב לביתו וכו'. ומי האיש אשר ארש אשה ולא לקחה, ילך וישב לביתו וכו'".

 

בשלב זה מסיים הכהן את דבריו, והשוטרים ממשיכים ומכריזים: "מי האיש הירא ורך הלבב, ילך וישב לביתו, ולא ימס את לבב אחיו כלבבו". אמירה זו מבקשת להיפטר מכל אותם פחדנים שבלהט הקרב עלולים להיבהל ממראה של חרב שלופה כמו גם מגופות מבותרות ודם שפוך, וליסוג לאחור. איש כזה לא מתאים לשדה קרב והוא גם עלול להזיק לאחרים. גם שלשת הגורמים שהוצגו קודם [בנית בית, נטיעת כרם, ואירוסי אשה] שייכים לקטגוריה זו, שכן אדם שראשו נתון בביתו בכרמו או באשתו החדשים לא פנוי, מנטלית, למלחמה בה חיים ומוות משמשים בערבוביה, והריכוז הנדרש מן הלוחם גבוה במיוחד.

 

דעה אחרת סבורה כי בקריאתו של השוטר 'מי האיש הירא ורך הלבב' מסתתר רובד עמוק יותר, והכוונה היא לאדם שירא מעבירות שבידו שעלולות לעמוד לו בעוכריו בשעת המלחמה.  עבירות אלו לא מוכרחים להיות חטאים גדולים במיוחד, גם שיחה קלה שנאסרה בין הנחת תפילין של יד לתפילין של ראש מאלצת את הלוחם לחזור הביתה.

בעקבות זאת יש הרואים בקריאה זו את עיקר הכרזת השוטרים, כלומר רק בשל עבירות נסתרות נדרש האדם לשוב לביתו, אלא כדי שלא יתביישו ה'עורקים' מגורם עזיבתם את שדה המערכה מוסיפים השוטרים עוד שלשה גורמים ניטרליים בהם יכול להיתלות מי ששב מחמת העבירות שעבר.

 

מי ששב לביתו, פונה לפיקוד העורף ומסייע בידו בתיקון הכבישים, מסלולי גישה, ובסידורי האספקה והמזון ללוחמים בחזית.

 

עם תום הכרזות הכהן והשוטרים מתקדם הצבא לעבר שדה המערכה. בסמוך ליציאתם מן הגבול נעצרות כל הפלוגות, והכהן עולה שוב ומכריז באזני הלוחמים: "שמע ישראל אתם קרבים היום למלחמה על אויביכם. אל ירך לבבכם, אל תיראו, ואל תחפזו, ואל תערצו מפניהם. כי ה' אלוקיכם ההולך עמכם להלחם לכם עם אויבכם להושיע אתכם". במשפטי עידוד אלו טמונים כמה עצות והדרכות חשובות לעם שעומד להיכנס אל תוך להט הקרב: שמע ישראל – הניצחון מובטח לכם גם אם אין לכם בידכם אלא זכות של קריאת שמע. על אויביכם – דעו שאנשים אלו הם אויבים שלכם. אל תרחמו עליהם ואל תהססו להכות בהם במלא העוצמה. זכרו תמיד כי אילו הייתם נופלים בידיהם, הם לא היו חומלים עליכם. אל תיראו וכו' – אל תחששו מהמון הרעש, הצלצולים וזעקות הקרב בהם מנסה האוייב להמם אתכם. כי ה' אלוקיכם ההולך עמכם – הכוונה היא למחנה הארון שמתלווה היה לעם במלחמותיהם.

 

ביטול המנגנונים המוסריים

המלחמות הקדומות, התאפיינו גם בלוחמה פסיכולוגית. בנקודה זו הן אינן שונות מהמלחמות של היום רק שהכלים לביצועה היו שונים - העמים הקדומים נהגו להציב בין לוחמיהם בחורות יפהפיות, אמזונות מעוררות, שעשויות לבלבל את דעתו של כל גבר ולהסיח את ריכוזו מהלחימה. גם במלחמות מול ישראל הקונספט היה זהה, והעמים שלחו לחזית את מיטב בנותיהם כשהן מתקשטות ומצויידות באביזרים העשויים לעורר את דחפיו של המתבונן בהן.

 

התורה שירדה לסוף דעתו של האדם וידעה כי סערת הלחימה ולהט הקרב, עשויים לגרום לביטולם של המנגנונים המוסריים של האדם המשמשים אותו בחיי היומיום, והוא עלול להיכשל ולקיים יחסים אסורים עם אחת מהשבויות היפות, בחרה להתיר לו את אותה יפת תואר במלחמה, ולבא אליה מיד כשנשבתה. עם זאת, מיד בתום המלחמה מודיעה התורה כי אם התאהב בה הלוחם והוא מעוניין לעשותה לאשתו החוקית הרי שמוטלת עליו סדרה של הגבלות אותם הוא צריך לקיים. אגב, הגורמים הפסיכולוגיים העומדים בבסיס ההיתר מאפשרים גם ללוחם כהן לקיים עמה יחסים בשעת המלחמה, אלא שלהבדיל מישראל הוא אינו יכול לשאתה לאחר המלחמה שכן כהן אסור בגיורת.

שורת הפעולות אותם צריך לבצע החייל שחושק באותה נכריה יפת תואר נועדו כדי לנוולה בעיניו מתוך מטרה שבסופו של התהליך יוותר עליה מרצונו וימצא את מאויו רק אצל בנות ישראל. עם זאת לכל אחד מן השלבים יש מטרות נוספות.

אלו הן סדר הפעולות:

עם תום המלחמה לוקח אותה החייל אל ביתו. עצם הכנסתה לביתו הממוסד עשויה מטבע הדברים להפחית את רמת דחפיו. אז היא מסירה את שמלת שביה הנוצצת ולובשת בגדים רגילים. היא מגלחת את שערות ראשה ומגדלת את ציפורניה ללא סידורם. יש הרואים בגילוח השערות גם הכנה לקראת הטבלתה כאשה יהודייה בסופו של התהליך ועל כן נדרשת היא להיזהר מחציצה. בפוזיציה זו יושבת האשה במשך שלשה חודשים ובוכה על אבה ואמה אותם הותירה בארצה הרחוקה. מלבד הטעם שצויין לעיל, כי הישיבה היומיומית בבית בפוזיציה לא מחמיאה, ובבכי תמידי תגרום לכך כי היהודי יבקש להיפטר משבוייתו זו ולהעדיף את בת ישראל השמחה והמקושטת, יש הרואים בבכייתה השלמתה עם העובדה כי היא נוטשת את העולם האלילי ונכנסת לעם היהודי.

 

לאחר פעולות אלו, רשאי הלוחם הישראלי לבא אליה ובכך להינשא לה. עם זאת התורה מזהירה את החתן הטרי כי סופן של נישואין אלו יהיה בכי רע והוא צפוי לשונאה ולגדל ממנה ילדים מושחתים.

 

במידה וסדרת ההגבלות פעלו את פעולתן והשובה היהודי החליט לא לשאתה, או לחילופים אם נשאה ואחר כך החליט לגרשה, עליו לשלחה לנפשה, והיא נעשית בת חורין. תחת אזהרות הומניטריות חמורות מדגישה התורה כי עליו לשלחה מביתו ללא כל תנאים "ושלחת לנפשה, ומכר לא תמכרנה בכסף, לא תתעמר בה, תחת אשר עיניתה". אין לסחור בה, ואין להתעמר בה לאחר שכבר ביצעת בה את זממך. יתירה מזו, אם בשעה שהחליט אדונה לעזבה סבלה ממחלה כל שהיא, מחויב הוא להמתין עד שתתרפא ורק אז לשלחה מביתו.

 

הוסף תגובה

קוד אבטחה
רענן