כיצד יכול שטריימל להציל ממוות? | הרב עזריאל יונה

• הדפסה
• דואל

ויהי שם לגוי גדול [דברים כו], מלמד שהיו ישראל מצויינים שם [ספרי כי תבא].

ובמה היו מצויינים? שלא שינו את שמם שלא שינו את לשונם ולא שינו את לבושם [פרקי דרבי אליעזר].

ממש להפליא, משועבדים למצרים גופות ונפשות, עומדים כבר על התהום של שער החמישים, טובעים בתוך מ"ט שערי טומאה כפי שנאמר בזוהר, עובדים עבודה זרה מדורדרים נואשות.

ובשמים מתחשבים עם השטריימל שלהם....

הלא עובדי עבודה זרה המה, מלאכים סברו שאין להבדיל ביניהם לבין המצרים. "הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה" [זוהר ח"ב קע].

אבל, מסביר הרב אזרחי שליט"א, בשמים לא רק שמבחינים אלא שמצאו בכך את הסיבה לגאולתם.

נכון אמנם עובדי עבודה זרה המה, אבל הלא מגבעתם, מגבעת אחרת היא.

אמנם משועבדים טוטאלית אל המצרים אבל הלא מדברים הם בינם לבין עצמם, בלשון משלהם.

אמנם התמכרו לגמרי גופנית ונפשית למצרים, אבל לא נמצא אף אחד מן העבריים ששמו יהיה פרעה, רעמסס וכדו'.

ללמדך שבשמים מבדילים בין מעשים לבין מהות. יש והאדם נתון בגרוע ובחמור ביותר, אבל מהותו אחרת היא.

אמנם עובדי עבודה זרה ואף על פי כן צא ולמד, מדוע הקפידו כל כך על לבושם או על שמם או על לשונם.

הלא כל אחד משלושת אלו ראשון הוא להיגררות. הלא כל אחד משלושת אלו ראשון הוא לאידיאולוגיה של 'אדם בצאתך ויהודי באהלך'...

ומנין נטלו את הכח והעוז לתת דעתם על כך, הלא תינוקותיהם עדיין צועקים מתוך הקירות של פיתום ורעמסס הפרך גובר יותר ויותר. משח עוד יותר את גוום הכפוף.

איך נותרה בקרבם ולו פינה אחת כדי לחשוב על כך?

כל ראשם כבר מכור הוא ומשועבד, לכאורה. לא נותר בהם שום שמץ של עצמאות, שום שמץ של בן חורין, עבריותם נבלעה בתוך לועו המאיים של הפרך האין זאת?

לא ולא.

מתוך שחור בוץ התלכלכותם המגעילה, מבהיקה בלובן טהרתה יחודיותם הנפלאה, שלא שינו את שמם ואת לבושם ואת לשונם.

כשעורכים את מערכות הגאולה בשמים ומטילים על כף המאונים זה מול זה, כדי לקחת גוי מקרב גוי [דברים ד], יתכן וכך כנראה יערוך אדם את חישובו, הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה... אך בשמים מבחינים היטב את "מלמד שהיו ישראל מצויינים שם"

אין זה נכון כי נבלעו בתוך ים התהומיות המצרית.

אמנם מעשיהם חמורים המה מאד מאד. אבל מהותם אחרת היא. עבריים המה.

העבריות על משמעותה העמוקה. כל העולם כולו מעבר אחד והוא אברהם מעבר אחד [בר"ר מב] מושרשת היטב, ועל רקע השחור התהומי מבהיק לובן יחודיותם המהותית.

מלמד שהיו ישראל מצויינים שם.