הציר המרכזי | עלון בית דוד

• הדפסה
• דואל

אתם נצבים היום כלכם לפני ה' אלקיכם ראשיכם שבטיכם זקניכם ושוטריכם כל איש ישראל.

טפכם נשיכם וגרך אשר בקרב מחנך מחוטב עציך עד שאב מימך.

לעברך בברית ה' אלקיך ובאלתו אשר ה' אלקיך כרת עמך היום (כט, ט-יא)

 

פרשת נצבים חלה בכל שנה בשבת שלפני ראש השנה, ואין זה מקרה. חז"ל אמרו שקוראים את פרשת כי תבא לפני ר"ה "כדי שתכלה שנה וקללותיה". על אחת כמה וכמה, שיש סיבה טובה לכך שפרשת נצבים זכתה להיות סמוכה לראש השנה.

 

"ברית" שנכרתת בין שני אוהבים היא יותר מקשר של ידידות. ברית פירושה קשר של קיימא, קשר שלא ינותק, משום שהקשר אינו תלוי בסיבה חיצונית ומקרית העלולה להתבטל, אלא בנקודה פנימית המקשרת ביניהם, ואינה תלויה בהשפעה של אירועים חיצוניים.

 

בשעת מתן תורה כבר כרת משה רבינו ברית בין הקב"ה לעם ישראל. עתה כרת עמם ברית חדשה; אך שונה היתה ברית זו במהותה מן הברית הראשונה. כאן נאמר: "לעברך בברית ה' אלקיך ובאלתו", הברית נכרתה על רקע הקללות והעונשים האמורים בפרשת כי תבא שקדמו לה. לכאורה תמוה הדבר, הלא אין לך דבר הגורם ריחוק וניכור כאיומים וקללות, וכיצד בחרה התורה דוקא באלה כבסיס לכריתת הברית?

 

הברית הראשונה היתה ברית של אהבה. היא נכרתה בתקופה של נסים גלויים תמידיים, כשאכלו את המן ושתו את מימי הבאר, והיו מוקפים בענני כבוד. כאן נוצר החיבור הנצחי והפנימי של הקב"ה וישראל, חיבור שמצא את ביטויו בברית שכרת משה רבינו בין השי"ת ועם ישראל.

 

עתה עמדו על סף תקופה חדשה. עוד מעט יכנסו לארץ, שם יחיו חיים שונים מאלה שהורגלו אליהם. שם יעבדו, יחרשו, יזרעו ויקצרו; משה רבינו לא ינהיג אותם אלא יהושע, והנהגתו תהיה בסגנון שונה. "פני משה כחמה, פני יהושע כלבנה". עיקר עבודת ה' תהיה להתחזק באמונה: "אמונה זה סדר זרעים". בתקופה זו יהיו בסכנה של נפילה רוחנית, במדה שלא היתה קיימת עד כה.

 

הברית המחודשת שנכרתה עם ביאתם לארץ, לא יכלה להתבסס יותר על "אהבת כלולותיך". ברית זו נכרתה על הנקודה הפנימית שבלב היהודי, שגם כאשר היא מכוסה במעטה חיצוני של ניכור ושל שקיעה בעולם הזה, אין היא נמחקת לעולם. ברית זו הבטיחה את המשך הקשר של עם ישראל עם הקב"ה גם במצבים הקשים ביותר, גם במצב של ירידה רוחנית, וגם בגלות, כאשר הייסורים והרדיפות הראו על הסתר פנים.

 

סוד הקיום הנצחי של קשר הוא, שגם כאשר הקב"ה מסתיר את פניו, אין הוא מפקיר אותנו אפילו לרגע. העונשים הקשים שידע עם ישראל בהיסטוריה לא נבעו ממקרים טבעיים. תמיד היתה זו השגחה פרטית מיוחדת, ודוקא העובדה ששום אומה בעולם ידעה תקופות קשות כאלה, מוכיחה זאת. השגחה תמידית זו, היא שיוצרת את הקשר עם הקב"ה, בכל התקופות ובכל המצבים, והיא זו שנותנת חיות לנקודה היהודית של כל יהודי באשר הוא.

 

"לעברך בברית ה' אלקיך ובאלתו", האלות והקללות שנאמרו בתורה הביאו על עם ישראל תקופות קשות מאין דוגמתם, אולם בזכותם אנו קיימים. בזמן של ירידה רוחנית, כאשר עם ישראל פונה ליעדים מנוכרים לה' ולתורתו, הם מהווים את הקשר שדרכו משפיע עלינו בורא העולם, והם שומרים על הזהות היהודית.

 

ראש השנה חל בחודש השביעי, ולא בכדי. המספר שבע מצביע על הנקודה הפנימית; שש רוחות העולם מקיפות את המרכז שהיא הנקודה הפנימית. ראש השנה הוא יום הדין, היום שבו מסירים את המעטים החיצוניים העוטפים את האדם במשך כל ימות השנה, ובוחנים את הפנימיות שלו. תקיעת השופר המחרידה את האדם, היא האמצעי שבו ניתן לפרק את החיצוניות, ולהגיע אל הפנימיות.

 

יש אמצעי נוסף כדי לחדור אל הפנימיות, והיא השבת. שבת גם היא "שביעי", ביום זה מסתלקים המחיצות של עולם הזה, מעין עולם הבא הבא יום שבת מנוחה. כאשר חל ראש השנה בשבת, אין צורך בשופר כדי לגלות את הנקודה הפנימית שבלב.

 

חכמינו ז"ל הקדימו את הברית של פרשת נצבים לראש השנה. ברית זו מבטיחה שגם כאשר חורג האדם מדרך התורה, אין זה אלא מעשה חיצוני. הציר שעליו סובבים כל מעשיו של היהודי, היא הנקודה הפנימית שלא ניתנת לשינוי. המעשים החיצוניים שלא יונקים מנקודה זו נתונים לשינויים. אין מצב שאין ליהודי תיקון; בראש השנה הוא חוזר למצבו האמיתי, ובידו לבנות את עצמו מחדש. תקעו בחודש שופר - חדשו מעשיכם, שפרו מעשיכם".

 

(ע"פ שם משמואל)