מדוע מוקם חושן המשפט על הלב? | הרב עזריאל יונה

• הדפסה
• דואל

ונשא אהרן את שמות בני ישראל בחושן המשפט על לבו בבואו אל הקדש לזכרון לפני ה' תמיד ונתת... והיו על לב אהרן... ונשא אהרן את משפט בני ישראל על לבו לפני השם תמיד [שמות כח].

מדוע החזרה הזאת, מדוע לא די ב'על לבו' פעם אחת? כך מעיר הרב אזרחי בספרו 'ברכת מרדכי'.

ובעצם לכאורה אף פעם אחת מיותרת היא, שהרי המיקום מפורש היטב, החל ממעשה האפוד [כח ו], דרך הפסוקים יב: ''על שתי כתפיו לזכרון", וכך בפסוקים יג יד: ''משבצות זהב שרשרות על המשבצות'', וכך בפסוקים טו כב: ''חושן משפט שרשות גבלת'', וכך בפסוקים כג כד: ''טבעות על קצות החושן עבותות על שתי הטבעות והעבותות על כתפות האפוד", עד פסוק כז: "ועשית שתי טבעות זהב ונתת אתם על שתי כתפות האפוד מלמטה ממול פניו לעומת מחברתו ממעל לחשב האפוד", ועד פסוק כח. מדוע לפרט שוב את מיקומו 'על לבו'?

ולא עוד, אלא שהמיקום 'על לבו', נאמר רק לצורך "שמות בני ישראל בחושן המשפט", לצורך "האורים ותומים", ולצורך "משפט בני ישראל"?

כנראה ששני דברים שונים המה. מיקום כל הבגד הזה מבגדי הכהונה, ודבר נוסף הוא אלו שלשת הענינים המפורטים בפסוקים כט ל [שהובאו בפתיח].

איך מפרשים זאת?

אמנם מיקומו של הבגד הוא על הכתפיים. על כתפיות אלו קשורים כל חלקי האפוד, החושן והאורים ותומים כל זה מפורט היטב בפסוקים. אין צורך, ואי אפשר להוסיף, לא על פירוטם ולא על מיקומם. זהו מקום מלבושם.

שלשת ה'על לבו', 'על לב', ו'על לבו', אינם מקום, אינם לבוש. זהו תפקיד. זוהי משימה. זהו קיום דינם שאותו מקום שהם ממוקמים בו כלבוש, יהיה לא רק על החזה שלהם, לא על הכתפים בלבד - אלא על לב.

על לב זה, יש 'לעשותו'. עבודת הכהן הגדול היא, שיעמול על ליבו ויכשירו להיות מקומם של 'שמות בני ישראל', של 'האורים ותומים' של 'משפט בני ישראל'.

'ונשא אהרן' - אהרן הוא אשר יכשיר את ליבו להיות 'נושא' שמותיהם ומשפטם.

הכתפיים והחזה, מיקומו של הלבוש הוא, כשם ששאר מלבושיו ממוקמים כל אחד במקומו המותאם לו, מצד עצם לבושו.

הלב אינו מיקומו של הלבוש, אלא של 'שמותיהם', ו'משפטם'.  

ואמר רבי שמלאי, בשכר 'וראך ושמח בלבו' זכה לחושן המשפט על לבו [שבת קלט]. כלומר מאחר שאהרן שמח בכל ליבו במינויו של משה רבינו כפי שנאמר בחומש שמות, ללא שמץ של קנאה אלא להיפך, זכה לחושן המשפט על ליבו.

לפי המבואר אין הכוונה רק לזכייה של לבוש,  או אפילו לזכייה בחושן האפוד ובאורים ותומים. ודאי שאף זה דבר עצום הוא, אלא שלא מובן מהו הקשר ללבוש זה דווקא?

הכוונה היא כאמור, לקיום הדין המיוחד של 'עבודת הלב',  להיות שמותיהם של ישראל ומשפטם, נתונים בתוכו.

זהו שאמרו חז"ל, שלב כזה אשר שחרר עצמו כליל מאנוכיותו שלו, עד כדי כך שכל כולו נתון ל"וראך ושמח בליבו", הממלא את כל מציאותו, לב כזה אשר שמח בהישגיו של זולתו. איננו רק 'מוותר' אלא שש לקראת אחיו, לב כזה אשר מסוגל לכל זה, הכשיר עצמו להיות מסוגל לשאת את משפטם ושמותיהם של ישראל.

מובן איפוא שאין כאן חזרה על מיקום, שכן לא במיקום עסקינן, אלא בתפקיד ובמשימה.

שלש משימות המה המוטלות על לבו של אהרן ועל לבם של כל שאר כהנים גדולים עד עולם: להיותם נתונים לשמותיהם של ישראל, לאורים ותומים, ולמשפטם.