מדוע הם בועטים | הרב עזריאל יונה

• הדפסה
• דואל

מספרת הגמרא במסכת עבודה זרה:

לעתיד לבא יבואו הגויים בטענה לקדוש ברוך הוא: איננו שונים מישראל, להם נתת מצוות לנו לא נתת. תנה לנו מצווה ונעשנה. נותן להם הקב"ה את מצוות הסוכה והם מקימים במהירות סוכות. אז מקדיר עליהם ה' חמה, והם יוצאים ובועטים בסוכה. מקשה הגמרא: והלא הם 'מצטערים' מהשמש, וכלל בידינו הוא ש'מצטער פטור מן הסוכה'? מיישבת הגמרא: נכון אמנם שהם פטורים מלשבת בסוכה אך מדוע הם 'בועטים' בה?

דברי הגמרא המפורסמים הללו עשויים להפוך לבומרנג, שכן דברי הגמרא מוסבים על סיטואציה שתתרחש לעתיד לבא, והגויים, שיודעים לקרא תלמוד יקראו את דברי הגמרא המוצגים, ויתאפקו ולא יבעטו בסוכה, ושוב תעלה טענתם שהם אינם שונים מישראל? את ההערה הפרקטית הזו, מעלה הרב אזרחי בספרו 'ברכת מרדכי'.

נראה, כי בעיטתם של הגויים אינה מתבטאת בבעיטת רגליים חיצונית דווקא. ה'בעיטה' פנימית היא. הדבר מתבטא בצהלה הנמצאת עמוק בתוך הלב. שמחה מכך שאינם 'חייבים' שאין החובה מוטלת עליהם.

'בעיטה ' זו אין הגויים מסוגלים להתגבר עליה. משום שבעצם לא ייתכן אחרת. זהו טבעם וטיבם של בני אדם עלי אדמות, ששמחים המה על 'ההתפטרות' מעול המצוות.

שמחה זו – בעיטה היא.

מסוגלים המה האומות אף להזיל דמעה מעינם, אך אין בכך כדי למחוק את הפנימיות הבועטת. ללמדך כי לא יתכן שלא לבעוט, אם לא קיים קשר פנימי הדוק. רק בישראל קיים הקשר הפנימי הזה, רק בפנימיותם של ישראל קיימת המשיכה אל קיום המצוות.

ללא סגולה מיוחדת זאת של ישראל, קיימת הבעיטה הטבועה בכל עול: אמנם יקיימו את חובתם, אך לא תהא זאת אלא 'חובה'.

אצל ישראל אין הדבר כך. משום שבפנימיותם, קשורים המה ונמשכים אל המצות. המצווה, גם אם פטורים הם הימנה, חסרה היא להם.

לגויים אם כן, לא יועיל, לא לימוד ולא אימון, ולא כל דבר חיצוני. משום שכך הוא הטבע.