האתרוג וזכוכית מגדלת | עת לחשוב

כל מעשה מצווה נבחן בשני מדדים: האחד - אם נעשה בכל פרטיו כפי שקובעת ההלכה, והשני - כמה "לב", דהיינו: רצון פנימי ומחשבה השקיע בו העושה, והרי מבין כל בר דעת כי בורא כל העולמים אינו זקוק למעשי האדם, כלשון הפסוק: "אם צדקת מה תיתן לו" (איוב ל"ה, ז') אין הקב"ה חפץ המעשה, כי אם בעושה, והעושה, פירוש הדבר השקעת המחשבה והכוונה - "הנשמה" בדבר.

כשם שאדם שולח לחברו מתנה, אפילו אם תהא יקרה ובעלת ערך, אך מצורף אליה פתק בו רשומים הכתובת של בית העסק, מאת פלוני אלמוני וכתובתו. לעומת זאת, יקבל חברו מתנה צנועה, בערך כספי לא גדול, אך מצורף למתנה מכתב המביע את רגשות הנותן, ומבטא את אהבתו וידידותו, בנוסף לכך תהא המתנה דבר המתאים לאופיו ולרצונו של המקבל, ותושקע בה מחשבה בעטיפה ובקישוט, חזקה על המקבל כי ישמח הרבה יותר במתנה השנייה והזולה מאשר בראשונה היקרה והקרה, כי אדם משתוקק לחוש את רצונו וליבו של חברו בדבר, ואלו באים לידי ביטוי בפרטים ובדקויות שהזכרנו. כך כאשר מקיים אדם מצווה, והוא עושה זאת כדי לעבור הלאה, או לצאת ידי חובת מצפונו, המצווה בעצם ממנו והלאה, והיא לא נובעת מפנימיותו.

או למשל, שער בנפשך שאתה מוזמן לפגישה עם הנשיא בוש. אתה מברר אצל שר הטקס איזה מתנה להביא, והוא מייעץ לך להביא תמונת נוף, כי הנשיא חובב תמונות נוף. האם אתה תקנה את התמונה הראשונה שיציעו לך בחנות הקרובה? בודאי תברר האם נוף של שקיעה? של הרים או מפלי מים? אח"כ תבדוק אם זה אמור להיות על בד? תמונת משי? שמן או אקוורל? האם הוא אוהב גוון כהה או בהיר? עם דמויות אנשים ברקע? ומה גודל התמונה? ואיזה מסגרת? וכו' וכו'. כללו של דבר, את מי שהאדם אוהב ומעריך הוא ישקיע הרבה הרבה מאמץ ומחשבה כדי לעשות את המרב שביכולתו, כי המודד אינו מה יקבל המקבל אלא כמה משקיע ומתאמץ הנותן. וככל שישתדל יותר, הקשר והחיבור יהא אמיץ וחזק יותר.

יתרה מזאת, מעשה המצווה צריך להשפיע על העושה, ולהותיר בו רושם שיצטרף למעשה קודם, ולמעשים אחרים ויחדיו ישנו לאט לאט את האדם, ישפרו את מידותיו, יעדנו אותו, לשונו תהא נקייה יותר, שפתו תהא ללא קללות או ביטויי גנאי וכו'. ורק כך יוכל האדם להגיע אל מחוז חפץ בוראו - תיקון מידותיו. אך כל זה יכול להיות אך ורק כאשר הדבר נעשה כנאמר מתוך הלב ומלוא המחשבה אזי, תשפיע המצוה, ותותיר בו חותם. אך משהמעשה נעשה כלאחר יד, מתוך רצון לסמן בלבד, הוא בודאי לא יכול לשנות את האדם ולשפר אותו, לדוגמא, נאמר בתורה: "ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר וכפת תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל", ומכאן למדו חכמים את כל דיני ופרטי ארבעת המינים. אם כן, כל הידור וכל דקדוק בהלכה אות וסימן הוא על רצון האדם להתקרב. אמת כי אפשר לקנות "קומפלט" ולגמור עם הסיפור ב-5 דקות. אבל איזו מצוה זו? האם זה לא כאילו להוריד משא מהראש ולהפטר? האם יש משהו שאדם קונה כך? אפילו לקנות נעליים לוקח יותר זמן.

לפעמים מתגנבת מחשבה: הלא המוכר "נראה בסדר", ואם מכר משהו שלא כדין העבירה על ראשו, כמה נואלת מחשבה זו. וכי כאשר אדם יקנה לאשתו טבעת יהלום, יקנה בעיניים סגורות על "זקנו" של המוכר? וכי אז יהא רגוע, או יבכר היטב היטב שקנה את מה שבאמת רצה לקנות ושלם את תמורתו. הרי יש בשוק סוגים שונים של נעלי ספורט. אין ספק שפער המחירים בין החברות הוא משמעותי וגדול. אדם רגיל בוחר לו את הנעל הנוחה, הזולה והמתאימה. אך אתלט שהנעל עבורו אינה סתם נעל, אלא מכשיר וכלי להתקדם בעזרתו בתחום הספורטיבי שהוא עוסק בו, בודאי יבחן את הנעל מכל היבט נוסף: קשיחותה, חוזקה, גמישותה, יכולתה לשפר את הישגיו ועוד ועוד, כי הוא מיחס חשיבות רבה מאד לנעל ול...כבוד (כיום גם להכנסה כספית לא מבוטלת...) א"כ, יש להתייחס לנעל בכובד ראש הראוי, ולא לקחת את הזוג הראשון שהזבן יציע, לשלם וללכת.

ועל כן, בגשתך לקיים את המצווה, ואתה קונה את ארבעת המינים, אם הנך מכיר את פרטי ההלכה ויודע את הדרישות, ומתאמץ כדי להשיג אתרוג מהודר, וטורח ובוחן לולב כדי שבאמת יהא מהודר, הרי שאז שמחת קיום המצווה וההתקשרות אל הקב"ה תהא פנימית ועמוקה, ולמשך זמן ארוך יותר. אין זה מצביע, כפי שכתבת, על בעיה נוירוטית, אלא להפך - על איזון נפשי בריא ויציב, הנותן לחיי האדם את הנופך הרוחני. והמעלה אותו אל מעל חיי היום-יום השגרתיים והאפורים.

ועוד "טיפ" קטן לי לומר לך: לפני חג או מצווה מיוחדת, אנא טרח מעט, חפש את הכיתוב עליה בהלכה, במדרש ובדעת חכמי המוסר. בטוחני, כי אז תחוש ביתר שאת את הנאמר לעיל, ותקיים כל מצווה בשמחה וברגש, והדבר יטביע אגם חותם עמוק על ילדך.

עת לחשוב, תשרי תשס"ד