קושיות, הרבה. 

המאפיין המרכזי המשותף לרוב מפרשי המסכת בהתייחסותם למשנה זו הוא, הרבה שאלות וכפי שהתבטא אחד מהם: משנה זו מלאה קושיות היא כרימון. ואכן עוד בקריאה ראשונית צצות התמיהות כמעט בכל שורה:

פעם אחת הייתי מהלך בדרך ופגע בי אדם אחד, ונתן לי שלום, והחזרתי לו שלום.- לשם מה צריך היה רבי יוסי לספר לנו שפעם אחת מהלך היה הוא בדרך, פרט שנראה לא רלוונטי לעצם הסיפור, גם ציון העובדה שהשנים החליפו ברכות שלום נראית –איך לומר- די טריוויאלית, ובוודאי לא הכרחית לגוף המעשה. 

אמר לי: רבי מאיזה מקום אתה אמרתי לו: מעיר גדולה של חכמים ושל סופרים אני- גם אם לא ניכנס לסיבת התענינותו הרבה של 'האיש' לפשר מקור המגורים תשובתו של רבי יוסי נראית כאינה הולמת את השאלה, שהרי האיש לא התענין לאופי תושבי מקומו של רבי יוסי אלא לכאורה לשם עירו או ארצו, ואילו רבי יוסי עונה לו תשובה שונה שאגב, מספקת למרבה הפליאה את אותו איש.

אמר לי: רבי רצונך שתדור עמנו במקומנו ואני אתן לך אלף אלפים דנרי זהב ואבנים טובות ומרגליות. אמרתי לו: אם אתה נותן לי כל כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות שבעולם,  
איני דר אלא במקום תורה.-  המשא ומתן הקצר הזה בין עובר האורח לרבי יוסי משונה מאד הן מצד המציע הן מצד המוצע. האם באמת חשב אותו האיש שהכיר בו, ברבי יוסי, שהוא רב כפי שהוא מכנה אותו רבי, שרבי יוסי יבא לעירו תמורת הצעה חומרית של הטבות כספיות, ואם אכן התכוון אותו איש לתועלת אנשי עירו שיבא רבי יוסי ויפיץ ביניהם את אור התורה וכו' מדוע לא נימק את הצעתו בגורמים רוחניים יותר, ורבי יוסי מצידו, מדוע לא נענה לאותו אדם והלא כבר נאמר "במקום שאין אנשים השתדל להיות איש"?

וכן כתוב בספר תהלים על ידי דוד מלך ישראל וכו' רבי יוסי מביא פסוקים וראיות שונות לדבריו. מדוע לא הסתפק בדרשה אחת או בפסוק אחד. שאלות נוספות רבות נמצאות במפרשים ולא כאן המקום להאריך.  
 

היחסיות של אינשטיין 

גדול מדעני העולם במאה הקודמת היה הפיזקאי היהודי הידוע אלברט אינשטיין. למרות שאת פרס נובל קיבל על גילוייים אחרים שלו עבודתו הידועה ביותר היתה תורת היחסות ה'פרטית' ומאוחר יותר 'הכללית'. חלק חשוב מגילוייו המפורסמים היה ההתייחסות החדשה לזמן ולמרחב. לצורך המאמר שלנו נציג בקצרה את עיקר הענין. 

לנו נדמה כי אנו חיים בתוך הזמן כלומר הזמן הוא דבר קבוע שמשתנה בסדר דיכוטומי ברור וקבוע מראש ואנו "נוסעים" בתוכו. תחושה זו נוצרת בעקבות ייחוס הזמן לדברים פיזיים מוכרים למשל ההליכה מחדר המדרגות אל הגינה וממנה אל הרחוב, שלשת המקומות השונים הללו והמעבר מאחד אל השני מייצרים אצלנו תחושה כאילו הזמן השתנה- ברגע א' הייתי בחדר מדרגות, ברגע ב הייתי בגינה, ברגע ג' הייתי ברחוב. לאמיתו של דבר הזמן לא זז, לא השתנה, מה שהתרחש הוא המעבר שלנו ממקום למקום והתחושה המדומה כאילו גם הזמן התקדם. אילו היה אפשר לסלק את המרכיבים הפיזיים מעולמנו ולהשאירו חף מכל גורם פיסי היינו מגלים שלזמן אין משמעות.
 

אחד מן הניסויים הגדולים ביותר של איינשטין היה ניסוי התאומות. לצורך הענין נציג שתי תאומות מגי וקלי, מגי נשארת על כדור הארץ וקלי נוסעת בחללית לחלל החיצון. אנחנו יודעים כי בשעה כלומר ב60 דקות האדם מזדקן ברמה מסויימת נאמר בחצי אחוז, וקומקום מלא במים מגיע לידי רתיחה בדיוק בתום השעה. והנה התברר כי אצל אותה תאומה שהיתה על החללית עברו בתום ה - 60 הדקות שלנו בכדור הארץ, רק - 55 דקות בחלל, בכל פרמטר אובייקטיבי: הקומקום שרתח אצלנו בדיוק בשעה לא הגיע שם לידי רתיחה וההזדקנות בתום השעה שלנו כאן בכדור הארץ היתה אצלה קצת פחות מחצי אחוז. המדענים חישבו שבתום עשרות שנים אילו היתה נשארת התאומה בחללית היא היתה חוזרת לארץ צעירה מאחותה בעשר שנים. איך זה ייתכן?
  

ההסבר של אינשטיין היה פשוט וגאוני. הזמן הוא מושג יחסי מה שנדמה אצלנו כפרק זמן מסויים מקבל משמעות אחרת לגמרי במקום אחר שם המהירות [בחללית למשל] או האלמנטים הפיזיים שאליהם התרגלנו שונים לגמרי.
  

אותו דבר לגבי מרחב. המקום והמרחב שאנו מכירים נובע מההתייחסות שלנו אליו לאמיתו של דבר אילו יכולנו לסלק את המחסומים הפיזיים שלנו היינו מגלים כי המרחב המקום והזמן  הנם יצירה פיזית בדיוק כמו כל בריאה אחרת. להדגמת הענין אפשר להזכיר את מה שכתב בספר מכתב מאליהו שאגב, לא היה מודע לעבודתו של איינשטין, כי כאשר ליעקב אבינו התרחשה קפיצת הדרך אין הכוונה שאנשים ראו אותו 'טס' וחולף ביעף על פני כברות ארץ, אלא המרחב הפיזי איבד את גבולותיו הפיזיים ויעקב אבינו מצא את עצמו בדיוק היכן שרצה להיות, כביכול הקרקע תחת רגליו הוחלפה.

 

"המרחב" של רבי יוסי 

הדיון של רבי יוסי ושל אותו 'אדם אחד' נסוב סביב השאלה מהו מקום ומהם גבולות המרחב שלו. וקודם הצגת הדברים רק נעיר כי רבי יוסי לא היה גר בעיר 'דתית' סגורה ומצומצמת אלא אדרבה, הגמ' במסכת סנהדרין מספרת כי "שאלו תלמידיו את רבי יוסי בן קסמא אימתי יבוא בן דוד וכו', ופרש"י: "ברומי היה יושב". וכעת לגוף המשנה.  

 

 

מסתבר איפוא שאותו אדם 'שם עין' על רבי יוסי וציפה להזדמנות להיפגש עמו. מה מצא אותו אדם כ"כ ברבי יוסי? 

ההלוויה בהשתתפות גדולי רומי 

רבי יוסי בן קסמא חי בתקופה שהיתה קשה מאד לעם ישראל, הרומאים התנכלו לעם היהודי ואסרו עליו לקיים את מצוות דתו כאשר העונשים היו על פי רוב כבדים מאד. מצב אנומלי זה ייצר מטבע הדברים דעות מנוגדות בין גדולי ישראל כיצד יש להתייחס לגזרות הרומאים האם בסיכון הנפש עד כדי  מסירת החיים על קידוש ה' או שמא אין האדם רשאי להכניס עצמו למקום סכנה? ויכוח מרתק על כך מוצאים אנו בגמ' בסנהדרין:  

"תנו רבנן: כשחלה רבי יוסי בן קיסמא, הלך רבי חנינא בן תרדיון לבקרו.

אמר לו: חנינא אחי אי אתה יודע שאומה זו מן השמים המליכוה, שהחריבה את ביתו, ושרפה את היכלו, והרגה את חסידיו, ואבדה את טוביו, ועדיין היא קיימת? ואני שמעתי עליך, שאתה יושב ועוסק בתורה, ומקהיל קהלות ברבים, וספר מונח לך בחיקך!

אמר לו: מן השמים ירחמו. אמר לו: אני אומר לך דברים של טעם, ואתה אומר לי מן השמים ירחמו? תמה אני אם לא ישרפו אותך ואת ספר תורה באש...

אמרו: לא היו ימים מועטים עד שנפטר רבי יוסי בן קיסמא, והלכו כל גדולי רומי לקברו, והספידוהו הספד גדול. ובחזרתן, מצאוהו לרבי חנינא בן תרדיון שהיה יושב ועוסק בתורה, ומקהיל קהלות ברבים, וספר תורה מונח לו בחיקו. הביאוהו וכרכוהו בספר תורה, והקיפוהו בחבילי זמורות, והציתו בהן את האור, והביאו ספוגין של צמר ושראום במים, והניחום על לבו, כדי שלא תצא נשמתו מהרה. 

הקוטביות שבדעות שני התנאים ברורה: רבי יוסי לא מקבל את מסירות נפשו –כשיטה-  של רבי חנינא, ורבי חנינא מצידו מוכן ומכין את עצמו לההרג על קידוש ה'. והגמ' מתארת שוויכוחם של רבי יוסי ורבי חנינא קיבל אופרציה מצמררת בלוויתו של רבי יוסי השתתפו כל גדולי רומי ואת רבי חנינא שרפו באש וספר תורה עמו. 

הטעות הבסיסית של האיש 

על רקע התקופה הנ"ל נדמה כי אותו אדם שבא לפגוש את רבי יוסי סבור היה כי הנה הולך לפגוש הוא רב 'מתקדם', רפורמטור, שהרי מקובל הוא אצל גדולי רומי, מסתבר גם כי שמע הוא על הוויכוח –גם אם לא הקונקרטי- של רבי יוסי עם רבי חנינא על היחס הראוי לגזרות הרומאים, ואשר לכן הוא בא לפגוש ברבי יוסי. ברם כאשר הוא שואל את רבי יוסי מאיזה מקום אתה? [כאשר יודע הוא כי מוצאו של רבי יוסי מרומי וכי מקובל הוא על גדוליה] מבין רבי יוסי היטיב את כוונתו ועונה לו: מעיר גדולה של חכמים ושל סופרים אני כלומר הגם שמקום מושבי ה'פיסי' הוא ברומי, אין אני מתייחס למרחב החומרי, הוויזואלי,  אלא בעיני נמצא אני במקום שהוא מעבר לגבול ולמרחב המוכר, במקום של חכמים וסופרים כביכול האדמה שתחת רגלי אינה אדמת רומי אלא אדמת בית המדרש שביבנה.
 

האיש החפץ בהגעתו של רבי יוסי אינו מוותר והוא אומר לו אמר לי: רבי רצונך שתדור עמנו במקומנו ואני אתן לך אלף אלפים דנרי זהב ואבנים טובות ומרגליות  כלומר הממד שאותו אדם תופס את גבולות המקום והזמן הנו פיסי לחלוטין חומרני לגמרי, ומשום כך הוא אומר לרבי יוסי בא עמנו 'למקומנו -הנאור מבחינתו-' שם במקום הספיצפי שלנו אתה תרוויח זהב כסף וכו' על כך מספר רבי יוסי אמרתי לו: אם אתה נותן לי כל כסף וזהב וכו'

רבי יוסי מנסה להבהיר לו ברמה הבסיסית ביותר: הכסף והזהב הוא מוצר חומרי, פיסי, ואילו אני רגלי נטועות במקום תורה. ובמלים אחרות: גם אם אני גר ברומי, והגם שמקובל אני על גדוליה ודעותי נתפסות אצלך כמתונות עדיין חי אני בעולם שהוא מעבר לפיסי, מטאפיסי, רוחני. רבי יוסי גם מביא לאותו אדם פסוקים וראיות שונות להצדקת דבריו, מדוע כ"כ הרבה ראיות? על פי התפיסה שלנו את המשנה הפסוקים לא באו לשכנע את אותו אדם באמיתות טיעונו של רבי יוסי, מה שממילא לא היה עוזר, אלא רבי יוסי מציג את אותם פסוקים ודרשות המדברות בענין העולם שמעבר לפיסי [עולם הבא, פטירת האדם, הקבר] כדי להסביר לאותו אדם כי תפיסתו של רבי יוסי את היהדות ואת העולם שונה לחלוטין מתפסיתו של אותו אדם שחשב לגמרי בטעות כי רבי יוסי יכול למצא את מקומו בעירו. 
 

מקורות

גמרא סנהדרין צח,א

גמרא עבודה זרה יח,א

מכתב מאליהו ח"ג ע' 55

המימד הנוסף. לוברבוים