הגשמה עצמית, בתנאי הישרדות | אליעזר היון

• הדפסה
• דואל

פרק ו, משנה ד

כך היא דרכה של תורה:
פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן וחיי צער תחיה ובתורה אתה עמל.
אם אתה עשה כן, אשריך וטוב לך, אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא.

אשריך בעולם הזה איך אשריך? למה "טוב" לך? כאשר עוסקים בעולם הבא עובר הדיון –מטבע הדברים- לממד אחר, בלתי גשמי, וכל שאלה איננה רלוונטית. אולם בעולם הזה החומרי וגשמי כל כך, נראות המלים 'אשריך, וטוב לך' כתלושים מן המציאות, כבלתי שייכות.

מדרג הצרכים של מאסלו

באחד המאמרים הקודמים הזכרנו בעקיפין את תיאורית 'ההגשמה העצמית' של אברהם מאסלו. מאסלו, פסיכולוג יהודי, מראשי מייסדי הזרם 'ההומניסטי' בפסיכולוגיה המודרנית, טען כי נטיותיו המולדות של האדם מנוסחות במונחים של שני סוגי צרכים המניעים את התנהגותו: מניעי חסך, ומניעי גדילה.

מניעי חסך כפי ששמם מעיד עליהם פועלים כדי למלא חסך מסויים בדברים שהם חיוניים לקיומו הפיסי והפסיכולוגי של האדם. בין הצרכים האלה אפשר למצוא מזון, שינה, סילוק ההפרשות מגופו, מין, ביטחון, שייכות ואהבה [-נאהב], צורך בהערכה.

מניעי גדילה לעומת זאת אינם באים למלא חסר או לספק דחפים, להפך, מניעי הגדילה הם בעצם הצורך בהגשמה העצמית של האדם, והם [-מניעי הגדילה] נמצאים בפסגת ההיררכיית של מדרג הצרכים. נמנים עמם צרכים קוגניטיביים כמו הצורך לדעת להבין ולחקור, חווית יופי ויצירה, הענקת אהבה לזולת, הצורך במימוש עצמי 'להיות יותר ויותר מה שאני באמת' או בלשונו המוחשית של מאסלו עצמו "המוסיקאי חייב ליצור מוזיקה, האמן חייב לצייר, המשורר חייב לכתוב".

שני הבדלים מהותיים קיימים בין שני סדרות הצרכים. כאשר אדם מספק או ממלא את צרכי החסך שלו כמו סיפוק רעב למשל, הוא אינו חש עוד צורך לאכול כלומר סיפוק החסך מביא לצמצום בהתנהגות האכילה, צרכי הגדילה לעומת זאת הפוכים לגמרי: ככל שמלא האדם את צורכי המימוש העצמי שלו כך תאבונו אליו הולך וגובר- הנאה מנגינת כינור למשל, רק מגבירה את הצורך להמשיך לנגן, כתיבה טובה מוסיפה חשק ומוטיבציה להמשיך לכתוב וכן הלאה. במלים אחרות: סיפוק הצורך מגביר התנהגות.

הבדל נוסף: מניעי החסך משותפים לכל המין האנושי- כולנו זקוקים למזון לשנה להערכה לאהבה וכו' צרכי הגדילה מאידך, שונים מאדם לאדם מכיוון שהם כורכים במימוש טבעו הייחודי של כל פרט. לכן, לפי מאסלו מדרג הצרכים בנוי כפירמידה, בבסיס נמצאים הצרכים הבסיסיים ביותר, כמו מזון ושתיה, ובהדרגה, לאחר שהצרכים הנמוכים יותר מסופקים מופיעים הצרכים הבאים בהיררכיה ודורשים לבא על סיפוקם. אם יחסר האדם את השלב הראשון בסולם, כמו מזון ושינה, הוא יתקשה לעבור לשלב הבא של אהבה שלא לדבר על הגשמה עצמית שכן איך אפשר להגשים את עצמך כאשר מעייניך המנטליים והפיזיים נתונים למקרר שלך הריק בבית...

רק חלק קטן מהאוכלוסיה לדעת מאסלו מגיעים לפסגת ה'פירמידה', כלומר למימוש העצמי, שכן כאמור, בכל פעם שיש עיכוב באחד הצרכים הנמוכים לא מופיעה הדרישה של הצורך הבא לבא על סיפוקו. סיבה נוספת למספר הקטן של כובשי פיסגת 'פירמידת הצרכים' טמונה בעובדה שגם ללא מימוש הצורך בהגשמה העצמית מסוגל האדם להמשיך לחיות ולהתמודד, אולם ללא הצורך בצרכי החסך יתקשה האדם להמשיך ולשרוד.


מדרג- פירמידת הצרכים של מאסלו


מדרג הצרכים של האיש הרוחני

האם אדם יכול ללמוד תורה, כאשר הצרכים הפיזיים שלו מוגבלים? או: האם יכול אדם למלא את צורך ההגשמה העצמית שלו [-לימוד תורה] כאשר עדיין צרכי החסך שלו –כמו מזון ושינה- לא מולאו [פת במלח תאכל, ועל הארץ תישן]? התנא של משנתנו מסתבר, סבור כי מדובר במשימה שאינה מיועדת אלא ליחידים: אם אתה עושה כן, אשריך וכו' כלומר לא כהוראה גורפת אלא כתיאור אינדיבידואלי פרסונלי לאדם שהצליח לשבור את מדרג הצרכים של מאסלו.

אדם כזה, מציין התנא, אשריו בעולם הזה, בשני מישורים: הן ברמת החסר- לאדם כזה לא יחסר כלום, והן ברמת האושר האקטיבי. שכן גם לפי היררכית הצרכים אדם שהגיע אל פסגת הפירמידה כלומר למימוש העצמי שלו, צריך היה לעבור ולצלוח משברים רבים- את ארבעת הצרכים ההישרדותיים, צרכי החסך. גם כעת, כאשר הוא נמצא בראש הפירמידה מבליח –מטבע הדברים- מפעם לפעם אחד מן הצרכים הנמוכים יותר הדורש את תשומת לבו. לא כן האדם שהצליח להתעלות ולרחף מעל ארבעת הצרכים 'הגשמיים' –פת במלח- ולנתב את עצמו היישר אל מימוש הצורך בהגשמה העצמית, הרי שנקי ופטור הוא מכל תביעה למלא את אחד מהמניעים ההישרדותיים, מניעי החסך. בנוסף, בהגשמת צורך המימוש העצמי –אשריו בעולם הזה- שכן מילוי מניע הגדילה, כזכור, מעודד את ההתנהגות ומגביר את הצורך להגשמה עצמית, ללמידה עוד ועוד.