לא על הלחם לבדו | בעז מלט

• הדפסה
• דואל

וַיְעַנְּךָ, וַיַּרְעִבֶךָ, וַיַּאֲכִלְךָ אֶת-הַמָּן אֲשֶׁר לֹא-יָדַעְתָּ, וְלֹא יָדְעוּן אֲבֹתֶיךָ: לְמַעַן הוֹדִיעֲךָ, כִּי לֹא עַל-הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם--כִּי עַל-כָּל-מוֹצָא פִי-ה', יִחְיֶה הָאָדָם. ( דברים ח ג)

פשט הדברים נראה שמשה בא לומר לישראל, אל תחשבו כי הלחם מצד עצמו מחיה את האדם שהרי ארבעים שנה אכלתם מן במדבר וחייתם. אלא מי שאמר ללחם שיחיה את האדם, אמר למן שיחיה את האדם. חיותנו מאת השם, אמנם האמצעי בדרך כלל הוא הלחם, אבל ריבונו של עולם יכול לשנות את מנהגו.

 

איזה מסר הוא רצה להעביר להם בזה?

אנו רואים בהמשך הפסוקים את כוונתו. השם מביאך אל ארץ טובה, אל ארץ חיטה ושעורה... ואז אתה עלול לחשוב שהשפע בא מכוח עבודתך או מדרך הטבע, אז חלילה תשכח את ה׳ אלוקיך, המוציאך מארץ מצרים. (דברים ח יד).

 אלא, ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלוקיך על הארץ הטובה אשר נתן לך. השמר לך פן תשכח את ה' אלקיך...(דברים ח י-יא)

 

בהתבוננות יותר עמוקה, אומר רבי חיים ויטאל בליקוטי תורה (לפרשת עקב): כל הנבראים נבראו גוף ונפש, כך הצמחים והחיות וכך בני האדם. גם לתורה ולמצוות יש גוף ונפש. הגוף שלנו ניזון מגוף המאכלים, וממה ניזונה הנפש שלנו?

 

כאשר ברא השם את העולם, ברא הכל במאמרו. אותו מאמר אלוקי שמכוחו נבראו כל הברואים הוא החיות שלהם, הוא המגדל אותם, הוא הנשמה שלהם. אם כן אותו הדיבור שמכוחו נברא האוכל, הוא זן ומחיה את החלק הרוחני שבאדם. על ידי הברכה שהאדם מברך על מזונו, הוא מעורר את אותו חלק רוחני שבמזון, ובכך מחיה את נפשו. 

אמנם גם הרשעים מקבלים את חיותם מאותו חלק רוחני שבאוכל, אלא שלא דומה התועלת לנפש באכילה בלא ברכה לעומת אכילה עם ברכה. בהיותנו מברכים על האוכל, אנו מעלים למודעות שלנו את ההכרה שיש בורא אשר זן ומפרנס לכל, אשר כל השתדלותנו בענייני פרנסה רק מהוה כלי קיבול לשפע ממרום, אנו בונים את מידת הכרת הטוב בנפשנו 

 

 והוסיף ביאור על כך הבעש״ט שהקב"ה ברא העולם כך שניצוצות הקדושה נתפזרו בכל חלקי הבריאה, ותפקיד האדם להעלותם חזרה אל השם. כאשר האדם מתאוה לדבר מאכל הוא בעצם זיהה ניצוץ קדושה הטמון באותו מאכל, ועל ידי שאוכלו לשם שמים, הוא מחזיר את אותו ניצוץ למקורו. ובכך תורם לתיקון העולם. הניצוצות הם אותו חלק רוחני שבמאכל, אשר מקורו במאמרו של בורא עולם שברא כל הנבראים. 

 

אכילה לשם שמים משמעותה, אכילה שיש בה ברכה והודאה לבורא עולם על החיות שנותן לנו באמצעות המאכל. אכילה שבה התענוג הרוחני גובר על התענוג הגשמי. אכילה שבסופה אנו יותר קרובים אל השם מאשר לפניה. אכילה שבה אנו נבחר את המאכל הטוב ומזין את נפשנו ולאו דווקא הנעים לחיכנו.

 אכילה שיש עמה ברכה, גם בונה את מידת הכרת הטוב בליבנו. גם מחיה את נפשנו במילואה. גם מתקנת את העולם כפי אותה חיות הטמונה במאכלנו, אשר באה לתיקונה. אכלו ותחי נפשכם!