החטאים הקדמונים

השלב הראשון

חטא אדם הראשון הוא אבי החטאים האנושיים. "החטא הקדמון" כפי שהוא מכונה במקורות. מה היה אופי החטא שנחשב חמור כל כך ושבעטיו נגזרה מיתה על האדם? פירושים רבים ועמוקים נאמרו בענין. מבלי להיכנס לרבדיו העמוקים של החטא נראה ברור כי הנושא המרכזי שבחטא הקדמוני היה היפרדותו של האדם מעם האלהים ורצונו להיעשות לישות נפרדת עצמאית, יוצרת, שאינה תלויה בכח עליון. מכאן הרצון לטעום מן הפרי האסור, מכאן ההבנה כי עירומים הם ושונים הם מן האלהים, מכאן כח היצירה הגשמית של "בזעת אפך תאכל לחם", ומכאן גם סיבת [ואולי גם הרצון] לסופיות, למוות- ההבדלה הסופית והאבסולטית מן האלהים.

השלב השני

"ויהי בהיותם בשדה, ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו". הרצח הראשון.

הרצח הראשון נבע כידוע מפרץ רגשות- מקנאה. קין והבל כאנשים עצמאיים כבר [בעקבות חטא אדם הראשון], חפצים להביא ממנחתם אל האלהים. הענין הוא שלהבדיל מאדם וחוה קודם חטאם, אצל קין והבל מלווה היתה הגשת המנחה גם בממדים רגשיים, אנושים. כאשר הבין קין כי מנחתו אינה זו המועדפת, עלתה הקנאה לזהותו ואשיותו העצמאית לראשו והוא העדיף להרוג את הבל המתחרה.

מעשה זה של קין אינו רק "חיסול חשבונות" או איזשהו יצר הישרדות אבולוציוני. אצל קין הרצון לשמירה על זהות עצמית עדיפה [ולו רק על אדם אחד בעולם- הבל] הובילה אותו למעשה הרצח. כלומר אצל קין ההיפרדות והשמירה על הזהות העצמית העדיפה עלתה מדרגה וגרמה למותו של בן אנוש אחר.

השלב השלישי

חטאו של למך כפי שהוא מסופר בתורה: "עדה וצלה שמענה קולי, נשי למך האזנה אמרתי, כי איש הרגתי לפצעי וילד לחבורתי, כי שבעתיים יוקם קיין ולמך לשבעים ושבעה".

המלבי"ם מגדולי פרשני התנך מסביר את אזהרתו של למך: עדה וצלה נשותי, האזנה לדברי ובצעו את הוראותי. אל תמרו את פי, שכן מעשה היה באדם אחד שפצע אותי, ובתגובה על כך הרגתי אותו. במהלך הרצח חבר בי אותו איש חבורה שהיא אמנם קלה מ ה'פצע' אך גם על מעשה זה לא עברתי בשתיקה ורצחתי את ילדו של אותו איש.

לדעת המלבי"ם ההתפארות המבחילה הזו של למך נובעת מתחושתו כי הוא אחד מן הגיבורים אשר בארץ ואין מי אשר יקום בפניו. וגם אם יקום אי מי הרי שבניו וממשיכי דרכו של מלך יקחו ממנו נקמה נוסח התנהלות משפחת הסנדק... ומשום כך ממשיך למך ומודיע: 'כי שבעתיים יוקם קיין ולמך שבעים ושבעה', כלומר אם קיין שהיה הרוצח הראשון קיבל את הגנת האלהים- "כל הורג קיין שבעתיים יוקם", הרי שהורג מלך יקום שבעים ושבעה.

כמוזכר זהו השלב השלישי במהלך החטא האנושי ובמהלך ההיפרדות מן האלהים והפיכת האדם לישות חדשה ומסוכנת . כאן כבר רואה למך את עצמו לא רק כחפץ ב'זהות עצמית עדיפה' כמו קין, אלא כאחד שחורץ גורלות, כאישיות נעלה הרואה את עצמה שולטת על בני האדם האחרים וככזו מענישה ונוטלת את חייהם.

השלב הרביעי

השלב הרביעי שהוא דור המבול מתחיל למעשה מתיאור פרוזאי בסוף פרשת בראשית: "ויראו בני האלהים את בנות האדם ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו". לכאורה סיפור חיינו. אמנם הרד"ק חושף כאן פן נסתר ומבהיל: בני האלהים הם בני השופטים והגדולים [-הקבוצה 'החזקה' בחברה], אותם בני טובים 'אריסטקרטיה' לקחו להם מ'בנות האדם' מבני המין החלש מבני המון העם הנחותים. איך זה עבד? בדיוק כמו במדינות העולם השלישי ולעתים גם אצלנו בוויאריציות שונות... כאשר היה מבחין איש מבני השכבה השלטת באשה ומוצאת חן היתה בעיניו, היה לוקחה מבלי להתחשב ברצונה, במשפחתה, או בבדיקת הסטטוס שלה האם פנויה היא או רווקה. נוסח "כל דאלים גבר", או סוג של צורת קיום ה"גן האנוכי" והבררה הטבעית".

מכאן לדור המבול ולשחיתות שגאתה היתה הדרך קצרה. בני האדם הביאו את עצמם למצב בו השכבה החזקה של החברה ומילוי רצונות השליטים היו הגורם הבלעדי שפעל. גם בתוכה- בין האנשים 'החזקים', האלמנטים היחידים שחשובים היו כח הזרוע ושלטון החזק, כאשר המאפיין המרכזי הוא הכח לעשות ככל העולה ברוחו או בדחפיו כלומר לא רק שליטה של איש זה באחר, אלא התפרקות מוחלטת של כל מוסר, חוק, והכרה בזולת.

במצב אנתרפולוגי כזה, למרות סבלנותו האין סופית של האלהים [עשרה דורות= 1650 שנה], נאלץ הוא להביא עליהם את מי המבול, ולייצר אנושות חדשה, נקייה יותר, אלטרואיסטית יותר ומחוברת לאלהים יותר...

מקורות
בראשית ג, ד-ח, ד-כג כד, ו-ב.
מלבי"ם.
רד"ק
שלמי משה.

החטאים הקדמונים | אליעזר היון