פרק ה משנה טז: כל אהבה שהיא תלויה בדבר, בטל דבר בטלה אהבה, ושאינה תלויה בדבר אינה בטלה לעולם. איזו היא אהבה תלויה בדבר זו אהבת אמנון ותמר, ושאינה תלויה בדבר זו אהבת דוד ויהונתן.
פירושה של משנה זו איננה משימה קלה, במיוחד לאור העובדה כי על פניו נראית המשנה דווקא כקלה להבנה: כל אהבה שתלויה בדבר, כלומר שאיננה טהורה אלא מסתתר מאחוריה מניע מסויים, כאהבת אמנון ותמר, [לפי המסופר בספר שמואל תמר היפה עוררה את יצריו של אמנון ולא היה דבר בינה לבין חיבה או "אהבה אפלטונית"], אהבה כזו אין סופה להתקיים שכן אם בטל המניע בטלה אהבה שכל כוחה אינו אלא מהמניע. אולם אהבה שאינה תלויה בדבר כאהבת דוד ויהונתן כלומר אהבה טהורה ומזוקקת, אינה בטלה לעולם.
אהבה, יש דבר כזה?
אכן אם ננסה לבחון את תופעת האהבה לעומק יתברר כי קשה עד בלתי אפשרי למצא אהבה שאינה תלויה בדבר, שכן מתחת כל סיפור אהבה גם אם הוא מצטייר כיפה או טרגי מבית מדרשו של שייקספיר, מסתתרים מניעים ואינטרסים שונים, שהראשוניים שבהם הם כמובן צרכים או דחפים גופניים ויצריים, כמו תשוקה תאווה ושאיפה לכח ולטובות הנאה.
אולם גם כאשר מדובר ברגשות נאצלים הם באים לשרת צורך כל שהוא, כמו הצורך הטבוע באדם להעניק, הצורך לתת כמו גם הצורך לקבל ולהיות נאהב, ניתן לומר אפילו כי גם אהבת ההורים לילדיהם הנראית כאהבה טהורה נובעת ממניעים אנוכיים שהרי ילדיהם הם בשרם וממשיכיהם ולכך לא יעניקו את אותה אהבה לילדים אחרים שאינם ילדיהם הביולוגיים, וכל זה מלבד ציון הצורך בציות לנורמות חברתיות הרואות בחומרה רבה אנשים שאינם אוהבים את ילדיהם ואינם דואגים להם בכל כחם.
בנוסף יש לזכור בהקשר זה כי על פי מה שידוע לנו ההתחברות לזולת אינה צומחת במקום ריק, אפשר להיזכר למשל בתאוריית "האיזון ההכרתי" של היידר הטוענת כי כל אדם שואף להגיע למצב מאוזן עם הזולת מצב כזה יוצר תחושה נעימה. כדי להגיע למצב הזה צריכים להתקיים שלשה תנאים: חיבובו של החבר, הסכמה בדעות, ואיזון בין שני התנאים לעיל. המשמעות המעשית של תיאוריה זו- אנשים מראש מתחברים רק לדומים להם, תיאוריה דומה הנקראת תאוריית "הריגושים הדו גורמית" מדברת על ייחוס כל התרגשות פיזית סביבתית לבן או לבת הזוג הנמצאים בסביבה גם אם מדובר בייחוס מוטעה שאינו נובע מבן הזוג, תיאוריה זו רלוונטית במיוחד במצבים של חרדה ומבוכה אז מגלים אנשים הנמצאים במצב זהה יחס של חיבה וחברות לזולת העשוי להיהפך לקשר אמיץ גם אם במצב רגיל התאהבות כזו לא הייתה קורת.
הנה כי כן קשה להבין את קביעת התנא כאקסיומה כי 'אהבה שאינה תלויה בדבר' קיימת ושככזו 'אינה בטלה לעולם'. ואשר לכן גם הדוגמה של אהבת דוד ויהונתן נראית תמוהה שכן גם אם אהבתם הייתה נאצלת מאהבת אמנון ותמר אולם עדיין אהבה היא בין אנשים דומים שמצאו עניין ורצון בקשר ביניהם
אמנות האהבה
אהבה היא כמובן דבר מופשט. קשה להצביע על אובייקט פיזי כל שהוא ולומר הנה היא. אולם האהבה מוצאת את ביטוייה בדרכים שונות. הראשון שבהם הוא כח הנתינה, כאשר אדם נותן מעצמו ומתגבר על היכולת הנרקסיסטית שלו זהו הביטוי הגדול ביותר של אהבה. בנוסף קיימים עוד ארבעה יסודות בסיסיים המשותפים לכל צורות האהבה: דאגה- לצמיחתו ולחייו של מי שאנחנו אוהבים, אחריות-להיות מסוגל ומוכן להיענות לצרכיו של הזולת, -כבוד, לא במשמעות של פחד ויראה אלא אהבת השני כמות שהוא ולא כמו שהוא דרוש לי כאובייקט לתועלתי, - הידיעה היא הכוח המניע של האהבה, הרצון לדעת את נפש הזולת החביב עלינו, לרדת לנבכי נפשו ולחשוף את הגרעין הפנימי שלו, להכיר אותו, זה מביא אותנו להיקשר אליו ע"י האהבה.
האהבה היא אפוא יכולת המתבססת על מספר יסודות ומוצאת את ביטויה באפיקים שונים.
אהבה עצמית
תום הוא בן 30 נשוי 5 שנים ואב לשתי בנות. לפסיכולוג הוא הגיע לאחר שעבר מספר דכאונות. בין היתר הוא חש עייפות וחוסר חשק בעבודה ביחסיו עם הזולת ובעיקר כישלון ביחסי האהבה שלו. כאשר הרופא ניסה ללמוד קצת על אופיו, למרבה ההפתעה התפרץ תום ואמר אני לא יודע למה זה מגיע לי, אני האיש הכי לא אנוכי בעולם, אני נותן הכל מעצמי, אני חי למען אחרים. משיחות נוספות של הפסיכולוג במטרה לבדוק האם תום לא הגזים התברר כי הוא רק המעיט בתיאוריו ולפניו ניצבת תופעה של צדיק אוטופי הרואה את חוסר האהבה העצמית שלו כמעלה גדולה וכבעלת חשיבות. לדעתו של הפסיכולוג תופעה זו היתה המקור לכל בעיותיו. כמו כן הציע הפסיכולוג טיפול שישנה את תפיסת עולמו של תום לגבי עצמו.
מדוע, האם אהבה עצמית היא מעלה ולהפך, היא חיסרון?
אהבה עצמית מול אנוכיות
ההשקפה הרווחת היא כי אהבה העצמית היא בגדר חטא, ואהבת הזולת היא מעלה. בהנחה הזו קיים כשל לוגי שכן אם האהבה הזו לרעי באשר הוא אדם היא מידה טובה, הרי גם אהבתי לעצמי היא מידה טובה –ולא מידה רעה- מכיוון שגם אני אדם. רעיון זה מוצא יפה את ביטויו בפסוק "ואהבת לרעך כמוך" כלומר יחס של כבוד למכלול האישיות של עצמי אינה ניתנת להפרדה מיחס של כבוד לאדם אחר.
אהבה כמו שהזכרנו היא יכולת, משמעותה להוציא לפועל את הכח ולרכז אותו אל מושא האהבה כאשר היא מתבססת על נתינה דאגה אחריות וכבוד, אם אדם לא אוהב את כולם ובכלל זאת גם את עצמו אין בכוחו לאהוב כלל, שכן יכולת האהבה שלו פגומה הוא איננו מסוגל לאשר לעצמו את עצמיותו להניק לה ולכבד אותה, ומכאן שגם את האחרים אין הוא מסוגל לאהוב.
אם כך מה ההבדל בין אהבה עצמית לאנוכיות?
האדם האנוכי מתעניין רק בעצמו, אינו חש עונג לתת אלא לקחת בלבד, העולם החיצוני וכל אחד נשפטים בעיניו רק לפי התועלת שהוא עשוי להפיק מהם. למעשה האדם האנוכי לא אוהב את עצמו הוא בעיקר שונא את עצמו. ההיעדר הזה של החיבה לעצמו שהוא ביטוי לחוסר היצרנות שלו וחוסר הקבלה שלו את עצמו מותירים אותו ריקן ומתוסכל, בהכרח הוא אומלל ובהול לחטוף מן החיים את הסיפוקים שהוא חוסם את עצמו מלהשיגם. ובמלים אחרות: גם אם נראה שהוא דואג לעצמו יותר מדי הוא לאמיתו של דבר מתאמץ ללא הצלחה לפצות על כשלונו לדאוג לאני האמיתי שלו, שאותו הוא לא מקבל ולא אוהב.
סוד האהבה
נחזור לדברי המשנה. כל אהבה שהיא תלויה בדבר אין סופה להתקיים. וכל אהבה שאינה תלויה בדבר אינה בטלה לעולם. כעת נבין כי אהבה שאינה תלויה בדבר אינה בהכרח אהבה שאין מאחוריה כל מניע, כי אם אהבה שמגיעה ממקום של יכולת לאהוב כל אדם באשר הוא אדם, להעניק, לכבד, לדאוג, להיות אחראי ולדעת אותו. אם יכולת זו קיימת הרי שלא תתבטל האהבה לעולם שכן מדובר באדם המסוגל לאהוב, ואהבתו פורצת ומקיפה כל אובייקט וכל דבר. אהבה התלויה בדבר לעומת זאת היא אהבה של האדם האנוכיי השופט כל אחד וכל דבר רק מבחינת התועלת שהם מביאים לו, מקור אהבתו לא נובע מהיכולת לתת ולדאוג אלא מהצורך למלא את הריקנות שהוא חש בהעדר אהבה וקבלת המציאות היצרנית שלו. אהבה כזו לא תוכל להתקיים, שכן בעצם היא איננה אהבה, והיא תלויה כל העת בניסיון למילוי סיפוקים.
מקורות:
מכתב מאליהו ח"א עמוד 38
The art of loving - Erich Fromm. מהדורה עברית: מחברות
היידר. פסיכולוגיה חברתית. או"פ.
ברשייד וולסטר. שם.
לע"נ ישראל מנחם בן בנימין ע"ה
Please wait...