המרד בנמרוד | ילקוט מעם לועז

 

לפני שנולד אברהם היה נמרוד מלך על כל העולם. והוא היה כופר בעיקר. וגאוותו הייתה גדולה כל כך שהיה עושה עצמו אלוה. וכל בני הדור ההוא היו משתחווים בפניו והיו עובדים עבודה זרה לפי הפקודה שנתן להם.

(ולכן אומר הכתוב ובני כוש סבא וחוילה וג' וכוש ילד את נמרוד. ולכאורה יש לתמוה הרבה, שהרי היה הכתוב צריך למנות את נמרוד בכלל סבא וחוילה ושאר אחיו ולמה נאמר לחוד: "וכוש ילד את נמרוד". אלא רמז יש כאן שנמרוד עשה עצמו אלוהות, וכל בני האדם טעו בו, כי הוא הטעה אותם שהוא ברא שמים וארץ. ולא ידעו שנמרוד נולד מאשה.

לכן חשבו שלכוש לא היו אלא חמשה בנים והם: סבא, חוילה, סבתא, רעמה, סבתכא. לכן אומר הכתוב וכוש ילד את נמרוד, ועושה צחוק מן האנשים שהאמינו בנמרוד שהוא אלוה. אלא היה בנו של כוש).

נמרוד זה היה יודע בחכמת הכוכבים, וצפה בחכמתו שבן עתיד להולד בזמנו שיביא לו צרות ויכפור באמונתו. בלילה שבו נולד אברהם ראו חכמי נמרוד בחכמתם שכוכב גדול יוצא מן המזרח ורץ לרקיע ובלע ד' כוכבים מארבע רוחות העולם. והיו תמהים מאד למראה הפלא הזה, והאמינו כי בודאי מראה הדבר שייוולד בן שעתיד להיות גדול ומפורסם ויירש את כל ארץ כנען ויהרוג את המלכים.

למחר נתייעצו ואמרו שהם צריכים להודיע לנמרוד את שהם ראו בלילה, שאם יארע לו דבר הוא יאשים אותנו על שלא גילינו לו. ויש סכנה שיהרוג אותנו ולכן נספר לו הן את החלום והן פתרונו כדי שימצא תיקון לדבר, וכך באו כל החכמים לפני נמרוד וספרו לו כך: "בלילה היינו בביתו של תרח משנהו, שהזמין אותנו למשתה בנו שנולד לו. אחרי המשתה יצאנו לחצר לטייל וראינו כך וכך, ובודאי יהיה מה שצפית אתה בחכמתך, שיולד בן שעתיד לכבוש את העולם הזה ואת העולם הבא והוא יבטל אמונתך. ועכשיו אם טוב הדבר בעיניך פצה את תרח בכסף וקח ממנו התינוק והרגהו לפני שיגדל ויקרה אותה צרה שלא נוכל לתקנה".

נמרוד זה שמח שמחה גדולה על העצה ששמע וקרא לתרח ואמר לו: "בן נולד לך הלילה תנהו לי כי אני רוצה להורגו. והבטיח לתת לו בית מלא זהב".

השיב לו תרח ואמר: "אני מוכן לפקודתך ומה שתרצה תתן לי", ושח עמו עוד שעתיים בעניני המלכות מפני שהיה משנהו והיה צריך להודיעו הכל מה שאירע.

אחר כך אמר לו: "דע אדוני כי אירע לי דבר בלילה הזה ואיני מעיז לעשות דבר בלי רשותך, כי בא אליך איש אחד ואמר לי רצוני שתתן לי במתנה סוס יפה מאד, ובמקומו אתן לך בית מלא שעורים. עניתי לו כי איני יכול להשיב לו דבר לפני שאשאל ראותך, אי אתה מלכנו ופטרון העולם שאם תמצא שהעסק טוב אעשהו ברצון. עכשיו אני ממתין לתשובה עד שתתן לי עצה כיצד לנהוג, כי מאחר שאני המשנה שלך בודאי אתה מחפש טובתי ואין אתה רוצה ברעתי".

ונמרוד בשמעו זאת תמה מאד והיה סבור שתרח יצא מדעתו. ואמר לו: "אם אתה מנהיג מלכותי בשכל כזה בודאי היא עתידה ליחרב בזמן קצר. שאם יש לך סוס יקר כזה כיצד תחליפו בשעורים, וחוץ מזה מי יאכל את השעורים אם מכרת את הסוס?"

נתן לו תרח לכלות כעסו בדברו. אח"כ אמר לו: "אם על כך אתה כועס על החלפת סוס בשעורים, מה צריכה להיות הרגשתי כשאתה בא לבקש ממני את בני היקר תמורת כסף? שאם אתה הורגו מי יירש את נכסי, ולאיזה טובה מצפה האדם יותר מלזה?"

ונמרוד כששמע שתרח דיבר עמו במשל, קצף עליו מאד וביקש להורגו בחמתו. אז נפל תרח לרגליו ואמר כי בצחוק דיבר. "שהרי בודאי אני מוכרח לעשות רצונך, ואף על פי שאתה רוצה להורגני אמסור לידך את בני ואת שני אחיו. אבל תן לי שהות של שלשה ימים כדי שאדבר עם אשתי ושאר בני ביתי שמא אפייסם במתנות ובמילים טובות כדי שיסכימו".

ונמרוד נתן לו שהות כאשר ביקש.

ביום השלישי שלח וקרא לו ונתן לו התראה למלא בקשתו. ואם לא, ישרוף את כל משפחתו מבלי השאיר להם שריד. ובראות תרח שאין מפלט, חיבל תחבולה זו. היתה לו שפחה אחת שילדה בן באותו לילה שנולד בו אברהם. לקח בן השפחה ומסרו לידי נמרוד ולקח את הכסף כפי שהבטיחו. ונמרוד הרג את התינוק הזה בהתלהבות בחושבו כי הוא אברהם, ובזה נחה דעתו ושכח מכל הענין ושום אחד מחכמיו לא דיבר עמו עוד בדבר הזה.

ובהיות אברהם בן שלוש שנים התחיל לחקור בדעתו כדי לדעת מי הוא אשר ברא את השמים ואת הארץ ובתחילה היה סבור שהשמש ברא הכל. ובאותו יום ערך תפילתו לשמש. וכשהעריב היום ושקעה החמה במערב והלבנה האירה במזרח והיו סביבה הרבה כוכבים היה סבור שהלבנה בראה השמים והארץ והכוכבים הם משמשיה. ובאותו לילה ערך תפילתו אל ירח.

למחרת ראה והנה השמש הופיעה והלבנה נסתלקה. אמר בלבו נראה כי אין אחד מאלו בורא השמים והארץ. ובודאי יש אל בשמים המנהג את העולם כולו.

הלך לתרח אביו ושאלו שיאמר לו מי ברא השמים והארץ. הביא לו תרח עבודה זרה בידו ואמר לו זהו האל שברא אותך ואותי ואת כל העולם.

הלך אברהם לאמו ואמר לה להכין לו מאכלים טובים שהוא רוצה להביאם לקרבן לפני העבודה זרה. כשהכינה אותם הלך אברהם והביא אותם לפני הע"ז וראה כי באותה צורה שהניחם לפניו כן מצא אותם אחר כך. ומפני שהיה עמל הרבה להכיר את השי"ת שרתה עליו שכינה ונתן הקב"ה בלבו להבין שכל אלו האלילים מעשי ידי אדם הם. ובא המלאך גבריאל ולימד אותו הרבה סודות.

ויש אומרים כיון שראה אברהם אבינו את אביו ואת אמו שהם אדוקים בעבודה זרה שלהם, לא רצה להיות עמהן עוד, והלך לישיבת נח ושם, וישב עמהם ולמד סודות התורה והיה שם ל"ט שנים רצופות ואיש לא הכירו. ובהיותו לומד שנים מרובות כל כך בחשק גדול ובמנוחת הנפש נעשה חכם גדול, והשיג בדעתו שכל הדור ההוא שקוע בטעות העבודה זרה שהם עובדים לצורות עץ ואבן.

ובעודו בן שלוש התחיל להבין את השי"ת ובהיותו בן מ"ח הכירו יפה ואמו מיהרה אל תרח וסיפרה לו על בנם המוכשר והמבורך.

אבל בהיות שתרח היה רשע בתכלית ומשנהו של נמרוד היה אדוק מאד באמונתו, הלך אצל נמרוד ואמר לו: "זה שראית בחכמתך שעתיד בן להולד במלכותך שישכיח את אמונתך, די כי זהו בני. ואשתי הרעה רימתה אותי. ואף שראיתיה והנה כרסה בין שיניה. רימתה אותי ואמרה כי יש לה מחלה המתחדשת בה כל שנה. ובכך התחמקה ממני וילד בן בסתר בלי שהודיעה לי על כך, עכשיו סופר לי כי הוא יושב ולומד תורה זרה זה הרבה שנים. ומספר שיש אל בעולם שהוא האמת. ואתה משקר ומכזב".

וכששמע נמרוד כל אותם הדברים תקפו אותו יראה ופחד, ונועץ בחכמיו לטכס עצה מה ייעשה לו אמרו לו מה אתה חושש מאדם שהוא קטן יותר מאחד העבדים שלך. קחהו ושים אותו בבית הסוהר עד אשר נחליט מה לעשות בו.

אז בא השטן והתחשב בדמות בן אדם ואמר לנמרוד אני מתפלא מאד שממלכה שלמה מרתתת מפני אדם יחיד. והדרך הטובה ביותר היא שכל אנשים יצטיידו היטב בכלי מלחמה כמו שעושים כשהולכים למלחמה ואלף גבורים ילכו. שאיש אינו יכול להתמודד עמם. וברגע זה יצא כרוז בכל הממלכה, ונתקבצו רבבות אנשים מכל קצוי המלוכה להביא את אברהם אבינו.

ומשראה אברהם את כל החיל הזה נכנס פחד בלבו וערך תפילה לפני הקב"ה, אמר: לפי שעשיתי כל זה למען כבודך, רחם עלי והצילני מאויבי אלו. והקב"ה שמע תפילתו ושלח את מלאך גבריאל שאמר לא לפחד מהם, כי ה' עמו. וכך ירד ענן גדול והחשיך את העולם. וכשראו זאת אנשי נמרוד אחזה אותם יראה גדולה וחזרו אצל נמרוד, וכך חזרו נמרוד ואנשיו מעיר זו לבבל.

אמר המלאך גבריאל לאברהם בשם ה' שילך אחרי נמרוד לבבל. אמר אברהם לא עשיתי שום הכנה. ואין לי לא כסף בשביל צידה ולא נשק כדי לערוך קרב, ובפרט שאני יחיד ובודד, מה יש בכוחי לעשות. אמר לו גבריאל דע כי אין לך הכרח בשום דבר. כי אני אביא אותך על כתפי עד לבבל ובזה יהיה לך סימן שה' עמך. וכך הביא אותו כהרף עין לבבל. והיה מסובב בכל העיר והכריז בקול גדול לאמר: ה' הוא האלהים הוא אחד ושמו אחד. אלהי השמים ואלהי הארץ ואלהי נמרוד, ואני אברם הוא עבד השי"ת וכולכם צריכים להודות בכך.

וכשהיה אברהם סובב כך בעיר נפגש באביו ובאמו ושאל אותם: "מה ראיתם על כך לעבוד לאלו האלילים של נמרוד הרשע. פה להם ולא ידברו, עינים להם ולא יראו, ואין בהם שום מועיל".

וכששמע תרח את דבריו הביא אותו לביתו וביקשו לומר לו מי הביאו לבבל. ענה לו ואמר ביום אחד די לו ללכת מהלך של ארבעים יום.

מיד מיהר תרח וסיפר לנמרוד. וכולם השתוממו לשמוע דבריו. וכך חזר נמרוד ונועץ באנשיו שיורו לו עצה מה לעשות. וכולם הסכימו להכריז בעיר שכולם מוזמנים ע"י המלך לבוא ולהשתתף במשתה גדול שיימשך שבעה ימים. ובכל השווקים והרחובות יהיו חוגגים החג הזה וכולם יהיו מלובשים יפה מקטן ועד גדול ויבואו אצל נמרוד אל המשתה אשר הכין.

ונמרוד היה יושב על כסא מלכותו ושלח וקרא לאברהם. ואברהם בא יחד עם תרח אביו. והלך ישר לנמרוד ואחז בכסאו והתחיל לנענעו. וצעק בקול גדול: "אוי לך נמרוד שאתה כופר באלקי השמים והארץ ואינך מכיר באברהם עבדו שהוא מזלזל בך, על שאין אתה מכיר באלקים חיים שהוא אחד ושמו אחד של ינום ולא יישן, ואתה הולך אחרי אלילי כסף וזהב שאין בהם מועיל".

כך היה הולך ומדבר ומבזה את נמרוד בבזיון גדול, וכל האלילים האלו שהיו שם צנחו ונפלו כשפניהם לקרקע, ונמרוד ואנשיו נבהלו מאוד בשומעם את צעקותיו של אברם. וכך נשארו בפחדם שעתיים תמימות, והיו כמו מתים.

כאשר התאוששו שאל נמרוד לאברם: "הקולך הוא זה או קול אלהיך?" ענה לו ואמר: "קולי הוא זה, ואני הוא הבריה הקטנה ביותר בין הבריות שברא אליה הגדול והגבור".

אז האמינו נמרוד, ואמר לעיני הכל בודאי אלהיך הוא מלך גדול מכל המלכים ואין מה לדבר עוד.

וכך מסרו לידי אביו להביאו למקומו לשלום.


ילקוט מעם לועז
 

תגובות   

0 #1 מאלף!אביבה 2008-10-30 21:51
אכן ראוי הוא אברהם שממנו תצא האומה היהודית. אומץ כזה לעמוד יחידי מול כל העולם בנחישות ובגבורה שכזו הוא נדיר מאד. ניתן לשאוב ממדרש זה כח לעמידה שלנו על עקרונות חשובים מול חברה מתנכרת או לועגת.
0 #2 המלצהאביבה 2008-10-30 21:55
ספר אליגורי מצוין המתאר את עמידתו של היחיד מול העולם בחיפושו אחר האמת האבסולוטית הוא "ג'ונתן ליווינגסטון השחף" של ריצ'ארד באך. מומלץ!

הוסף תגובה

קוד אבטחה
רענן