נח איש צדיק תמים היה בדורותיו [בראשית ו].
יש מרבותינו דורשים אותו לשבח כל שכן שאלו היה בדור צדיקים היה צדיק יותר, ויש שדורשים אותו לגנאי לפי דורו היה צדיק ואלו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום [רש"י].
לכאורה יפלא הלא הא מיהת שבגופא דעובדא שניהם אמת, כי אמנם כך היה שבדורותיו של נח היה האחד בדורו ואילו כלפי דורו של אברהם לא היה נחשב כל-כך.
ומדוע איפוא יש דורשים לגנאי?
על כרחך שיטה יש בדבר לאמור: אם נכון הדבר שאלו חי נח בדורו של אברהם היה נתבע על כך שאינו 'אברהם' זה מחייב, שגם אם חי הוא בדורו של נח גם אז יתבע מדוע אינו 'אברהם'.
משום שאם אך שייך ויתכן הדבר להיות אברהם תבוע יתבע על כך גם כשהוא 'נח', מסביר בעל ה'ברכת מרדכי'.
אולי ניתן להוסיף כי סיבת הדבר שלא הגיע נח אלא ליחיד בדורו שלו ולא להיות יחיד בדורו של אברהם היא משום ש'הנורמה' ירדה, התגמדה.
כשאברהם אבינו לא נראה מול העין התמעטה הרמה.
על נח היה לראות מול עיניו לא רק את השיא של דורו, אלא את שיא דורו של אברהם.
צדקו השנים כי אמנם יש לשבח את נח על השיא שהגיע אליו וזו באמת גדלות עצומה.
אך כמו כן יש לגנותו מדוע לא שיווה מול עיניו את אברהם אבינו.
העצה היא איפוא לקבוע את השאיפה גבוה ככל האפשר.
כל אלו המגביהים את שאיפתם זוכים להגיע לא רק לגבהות של עצמם, הם זוכים בהסתכלותם כלפי מעלה לצעוד בעקבות אנשי הפסגות.
המשימה היא איפוא להפוך את דורו של נח לדורו של אברהם.
בעניין זה ראוי להביא את מה שהזכרנו פעם.
במדרש מסופר כי פניו של משה רבינו היו כפני חמה ופניו של יהושע כפני לבנה. זקנים שבאותו דור היו בוכים, על שניטלו מהם פניו של משה רבינו שהיו כפני חמה.
ומעיר הרב: וכי פניו של יהושע שהם כפני לבנה אינם מספיקים? וכי מילי זוטרתא היא? על מי עוד נאמר שהיו פניו כפני לבנה? מדוע בכו הזקנים?
משיב הרב: כי מכאן אנו למדים את כוחה של שאיפה. נכון פני לבנה של יהושע הם דבר גדול ומיוחד, אבל הזקנים שהכירו את פני החמה של משה רבינו שאפו לזה, וכשזה ניטל מהם – בכו.