מאנוש עד אברהם | מערכת האתר

רמב"ם הלכות עבודה זרה, פרק א:

א. בימי אנוש טעו בני האדם טעות גדולה, ונבערה עצת חכמי אותו הדור; ואנוש עצמו, מן הטועים. וזו הייתה טעותם: אמרו הואיל והאל ברא כוכבים אלו וגלגלים אלו להנהיג את העולם, ונתנם במרום, וחלק להם כבוד, והם שמשים המשמשים לפניו - ראויים הם לשבחם ולפארם, ולחלוק להם כבוד. וזה הוא רצון האל ברוך הוא, לגדל ולכבד מי שגידלו וכיבדו, כמו שהמלך רוצה לכבד עבדיו והעומדים לפניו, וזה הוא כיבודו של מלך.
כיון שעלה דבר זה על ליבם, התחילו לבנות לכוכבים היכלות, ולהקריב להם קרבנות, ולשבחם ולפארם בדברים, ולהשתחוות למולן - כדי להשיג רצון הבורא, בדעתם הרעה. וזה, היה עיקר עבודה זרה.
וכך הם אומרים עובדיה היודעים עיקרה, לא שהם אומרים שאין שם אלוה אלא כוכב זה. הוא שירמיהו אומר "מי לא ייראך מלך הגויים, כי לך יאתה . . ." (ירמיהו י,ז-ח) - כלומר, הכול יודעין שאתה הוא האל לבדך; אבל טעותם וכסילותם, שמדמין שזה ההבל רצונך הוא.

ב. ואחר שארכו הימים, עמדו בבני אדם נביאי שקר, ואמרו שהאל ציווה להם ואמר להם: עבדו כוכב פלוני, או כל הכוכבים, והקריבו לו ונסכו לו כך וכך, ובנו לו היכל ועשו צורתו כדי להשתחוות לה - כל העם הנשים והקטנים ושאר עם הארץ. ומודיע להם צורה שבדה מליבו, ואומר זו היא צורת הכוכב הפלוני שהודיעוהו בנבואתו.
והתחילו על דרך זו לעשות צורות בהיכלות ותחת האילנות ובראשי ההרים ועל הגבעות, ומתקבצים ומשתחווים להם. ואומרין לכל העם שזו הצורה מטיבה ומריעה, וראוי לעובדה וליראה ממנה. והכומרין אומרין להם שבעבודה זו, תרבו ותצליחו. ועשו כך וכך, ואל תעשו כך וכך.
והתחילו כוזבים אחרים, לעמוד ולומר שהכוכב עצמו או הגלגל עצמו או המלאך דיבר עימהם ואמר להם, עבדוני בכך וכך, והודיע להם דרך עבודתו, ועשו כך, ואל תעשו כך. ופשט דבר זה בכל העולם, לעבוד את הצורות בעבודות משונות זו מזו, ולהקריב להן, ולהשתחוות.
וכיון שארכו הימים, נשתקע השם הנכבד והנורא מפי כל היקום ומדעתם, ולא הכירוהו: ונמצאו כל עם הארץ והנשים והקטנים, אינן יודעין אלא הצורה של עץ ואבן וההיכל של בניין, שנתחנכו מקטנותן להשתחוות להן ולעובדן, ולהישבע בשמן.
והחכמים שהיו בהן כגון הכומרין וכיוצא בהן, מדמין שאין שם אלוה אלא הכוכבים והגלגלים שנעשו הצורות האלו בגללן ולדמותן. אבל צור העולמים, לא היה שם מכירו ולא יודעו, אלא יחידים בעולם, כגון חנוך ומתושלח ונוח ושם ועבר. ועל דרך זו, היה העולם מתגלגל והולך, עד שנולד עמודו של עולם, שהוא אברהם אבינו עליו השלום.

ג. כיון שנגמל איתן זה, התחיל לשוטט בדעתו והוא קטן, ולחשוב ביום ובלילה, והיה תמיה: היאך אפשר שיהיה הגלגל הזה נוהג תמיד, ולא יהיה לו מנהיג. ומי יסבב אותו, לפי שאי אפשר שיסבב את עצמו. ולא היה לו לא מלמד ולא מודיע דבר, אלא מושקע באור כשדים בין עובדי עבודה זרה הטיפשים.
ואביו ואימו וכל העם עובדים עבודה זרה, והוא היה עובד עימהן. וליבו משוטט ומבין, עד שהשיג דרך האמת, והבין קו הצדק, מדעתו הנכונה. וידע שיש שם אלוה אחד, והוא מנהיג הגלגל, והוא ברא הכול, ואין בכל הנמצא אלוה חוץ ממנו.
וידע שכל העם טועים, ודבר שגרם להם לטעות, זה שעובדים את הכוכבים ואת הצורות, עד שאבד האמת מדעתם. ובן ארבעים שנה, הכיר אברהם את בוראו.
כיון שהכיר וידע, התחיל להשיב תשובות על בני אור כשדים ולערוך דין עימהם, ולומר שאין זו דרך האמת, שאתם הולכים בה. ושיבר הצלמים, והתחיל להודיע לעם, שאין ראוי לעבוד אלא לאלוה העולם, ולו ראוי להשתחוות ולהקריב ולנסך - כדי שיכירוהו כל הברואים הבאים. וראוי לאבד ולשבר כל הצורות, כדי שלא יטעו בהן כל העם, כמו אלו שהן מדמין, שאין שם אלוה אלא אלו.
כיון שגבר עליהם בראיותיו, ביקש המלך להורגו. נעשה לו נס, ויצא לחרן. והתחיל לעמוד ולקרות בקול גדול לכל העם, ולהודיעם שיש אלוה אחד לכל העולם, ולו ראוי לעבוד. והיה מהלך וקורא ומקבץ העם מעיר לעיר ומממלכה לממלכה, עד שהגיע לארץ כנען, והוא קורא, שנאמר "ויקרא שם, בשם ה', אל עולם" (בראשית כא,לג).
וכיון שהיו העם מתקבצין לו ושואלין לו על דבריו, היה מודיע לכל אחד ואחד לפי דעתו עד שיחזירהו לדרך האמת, עד שנתקבצו אליו אלפים ורבבות, והם אנשי בית אברהם. ושתל בליבם העיקר הגדול הזה, וחיבר בו ספרים. והודיעו ליצחק בנו, וישב יצחק מלמד ומחזיר. ויצחק הודיעו ליעקוב ומינהו ללמד, וישב מלמד ומחזיר כל הנלווים אליו.
ויעקוב אבינו לימד בניו כולם, והבדיל לוי ומינהו ראש, והושיבו בישיבה ללמד דרך ה', ולשמור מצוות אברהם. וציווה את בניו שלא יפסיקו מבני לוי ממונה אחר ממונה, כדי שלא ישתכח הלימוד.
והיה הדבר הולך ומתגבר בבני יעקוב ובנלווים עליהם, ונעשת בעולם אומה שהיא יודעת את ה', עד שארכו הימים לישראל במצריים, וחזרו ללמוד מעשיהם ולעבוד עבודה זרה כמותן, חוץ משבט לוי, שעמד במצוות אבות; ומעולם, לא עבד שבט לוי עבודה זרה.
וכמעט קט היה, והעיקר ששתל אברהם נעקר. וחוזרין בני יעקוב לטעות העמים, ותעייתם. ומאהבת ה' אותנו, ומשומרו את השבועה לאברהם אבינו, עשה משה רבנו ורבן של כל הנביאים, ושלחו.
כיון שנתנבא משה רבנו, ובחר ה' בישראל לנחלה, הכתירן במצוות והודיעם דרך עבודתו, ומה יהיה משפט עבודה זרה וכל הטועים אחריה.

 

נקודות לדיון:

א. הרמבם מספר שהיו אנשים מעטים שכן הכירו בבורא עולם. נח, שם, עבר, חנוך ומתושלח. אם כן, הבה נתבונן, מה ההבדל בין אברהם לבינם. הם שומרים את האמונה לעצמם, אינם מפיצים אותה. לעומת זאת אברהם הולך ממקום למקום ומלמד את האנשים.

 

ב. אותם אלפים ורבבות "אנשי בית אברהם", בעצם נעלמו. גם אותם אנשים שיצחק ויעקב מלמדים - אין מהם המשכיות. לא בתורה, וגם הרמבם לא מספר לנו מה נעשה איתם בהמשך. אם כך, מה התפקיד שלהם בסיפור ובעולם. אולי אפשר לשאול בפרספקטיבה של אלפי שנים: האם כל זה היה מיותר? ומדוע לא נבחרו הם להיות העם הנבחר?

 

אתם מוזמנים לדון בקטע זה עם החברותא, או סביב שולחן השבת, ולשתף אותנו ואת הגולשים בתגובותיכם.

ניתן לקרוא עוד בנושא: כאן מתחיל מתן תורה, הרב מרדכי אלון.

 

תגובות   

0 #1 תובנה כפולהעשהאל 2008-10-29 20:31
אני רואה כאן את הדילמה. מצד אחד רואים שאברהם הוא פורץ דרך מבחינה זו שהוא לא שומר את האמונה לעצמו אלא מפיץ אותה בכל העולם, מצד שני לכל המאמצים האדירים שלו אין קיום במבחן התוצאה ההיסטורית, אם כך אולי צדקו קודמיו שלא התאמצו?
התשובה לכך לדעתי היא: שמי שמשקיע באחרים רואה את התוצאות בבניו! אז נכון שהמאמצים הישירים לא נשאו פרי אבל אברהם זכה שבניו המשיכו בדרכו.
0 #2 ארוך מידימתן 2008-10-29 20:42
קצת קשה להחזיק ראש בקטע הארוך הזה, אם אפשר פעם הבאה להתמקד בקטעים קצרים יותר
0 #3 re: תובנה כפולהישראל 2008-10-29 20:47
מצטט עשהאל:
אני רואה כאן את הדילמה. מצד אחד רואים שאברהם הוא פורץ דרך מבחינה זו שהוא לא שומר את האמונה לעצמו אלא מפיץ אותה בכל העולם, מצד שני לכל המאמצים האדירים שלו אין קיום במבחן התוצאה ההיסטורית, אם כך אולי צדקו קודמיו שלא התאמצו?
התשובה לכך לדעתי היא: שמי שמשקיע באחרים רואה את התוצאות בבניו! אז נכון שהמאמצים הישירים לא נשאו פרי אבל אברהם זכה שבניו המשיכו בדרכו.
עיין בפרשת סדום "המכסה אני מאברהם? ואברהם היו יהיה לגוי גדול"-מפרשים שהתפילות של אברהם על בני סדום הועילו במשם הדורות לבניו.
0 #4 מני 2008-10-30 21:41
אני שמעתי שאברהם הכיר את בוראו בגיל 3.
בענין נח ושם ועבר וכו': ייתכן שרק אמונתו של אברהם היתה מבוססת ושלימה ומאחר שהיה משוכנע במאה אחוז בצידקתו- הצליח לשכנע גם את האחרים. על נח כתוב שהיה "מקטני אמנה, מאמין ולא מאמין", לכן לא הצליח במשימה שנתן לו אלוקים: להחזיר את בני עמו בתשובה. אין לי מושג לגבי האחרים.

הוסף תגובה

קוד אבטחה
רענן