מדוע לא עלית? מסולם יעקב ועד כוחו של שמשון | הרב עזריאל יונה

והנה מלאכי אלקים עלים ויורדים בו [בראשית כח].

 

כותב המדרש: מלמד שהראה לו הקב"ה לאבינו יעקב, שרה של בבל עולה שבעים שנים ויורד, ושל מדי חמשים ושנים, ושל יון מאה ויורד, ושל אדום עלה ולא ידע כמה. באותה שעה נתיירא יעקב אבינו ואמר שמא לזה אין לו ירידה?  א"ל הקב"ה... אפילו אתה רואהו עולה אצלי משם אני מורידו וכו'. אמר לו הקב"ה ליעקב: יעקב למה אין אתה עולה? באותה שעה נתיירא יעקב אבינו ואמר, כשם שיש לאלו ירידה כך אני יש לי ירידה. א"ל הקב"ה אם אתה עולה אין לך ירידה. ולא האמין ולא עלה וכו'. א"ל הקב"ה אילו עלית והאמנת לא היתה לך ירידה לעולם, אלא הואיל ולא האמנת, הרי בניך משתעבדין בהללו ד' מלכויות בעולם  הזה, במסים ובארנוניות ובגולגליות.

 

תרגום לשפה מדוברת למי שאינו רגיל בשפת המדרש: יעקב אבינו ראה בחלומו את האומות עולות אך גם יורדות בסולם. פחד יעקב ואמר: שמא גם אני, אם אעלה, אפול? ארד? אמר לו הקב"ה אם תעלה לא תרד, ולא האמין יעקב אבינו. אז אמר לו הקב"ה אילו היית עולה ומאמין – לעולם לא היית יורד. כיוון שלא האמנת ישתעבד זרעך תחת אומות העולם אותם ראית עולים בסולם קודם לכן.

 

הרב אזרחי בספרו 'ברכת מרדכי' מוצא שני יסודות עצומים במאמר חז"ל זה.  

 

הראשון - שירידה היא אסון.

גם אם הירידה לא תורידנו למקום נמוך יותר ממעמדו העכשוי, אבל עצם העובדה שהינו יורד ממקום גבוה שאינו מחזיק מעמד באותו שיא שהגיע אליו, זהו אסון.

ירידה היא נפילה. נפילה, היא התרסקות.

 

אם אך קיים חשש שלא יחזיק מעמד באותו מקום שהעפיל אליו, מוטב כי ישאר במקומו ולא יעפיל. מוטב כי ישאר במקומו ולא יביא עצמו לידי נפילה מרסקת.

 

מזה חשש יעקב אבינו יעקב ראה את התרסקותם של ד' מלכויות. חשש שמא אף הוא לא יחזיק מעמד בפסגות...

 

חשבונו חשבון אמת הוא. ודאי לא כדאית שום התקדמות או עליה, ותהא זאת לשיאים ופסגות שאינם משוערים מראש - אם אך אין יציבות באותו מקום, אם אך תבוא אחריה התרסקות.

 

אבל טעה, טעה בגופא דעובדא [בגוף הדבר].

 

טעה בכך שלא האמין בכוחותיו. טעה בכך שלא הבחין בין יעקב לשבעים אומות העולם.

 

שכן גם אם בבל יון מצרים או אדום יפלו יתרסקו, אבל מהותו של יעקב אחרת היא. הם אינם מסוגלים להשאר בדרגתם משום שעצם מהותם מהות אחרת היא, מהות של חומר וארץ.

 

יעקב אבינו מהות אחרת לו, מהות של שמים. אם יעקב יעלה שוב לא ירד. וטעות זאת גורלית היתה. השוואה זאת בין מהותו של יעקב למהותם של ד' מלכויות, גררה אחריה שיעבוד לאותם מלכויות.

 

שכן אם לא השכיל - אם מותר כך להתבטא כלפי הבחיר שבאבות - לדעת של'יעקביות' טבע אחר מעל לטבעם של ד' מלכויות, באה מדה כנגד מדה, ללמדך, כי מצד הטבע החמרי הפשוט, ישאר ארצי משועבד לטבע זה של ד' מלכויות...

 

והנה כעבור הרבה שנים, עומד לו אחד מגיבוריהם העל טבעיים של ישראל, שמשון הגיבור, נקור עיניים בתוך המון פלשתי לועג.

 

הנה הצליחו להשתלט על צוק אדם זה, הנה הצליחו להכניעו.

 

ושמשון הגיבור צועק מקירות ליבו, כי יעזור לו השם אך הפעם, כי יתאזר עוז בלתי יאומן, כי יתן השם בידיו את הכח השמיימי שלא זכה בו אדם מעולם - ללפות את עמודי הארמון להסיטם ממעמדם, כדי שכל ההמון העולץ הזה יקבר חי מתחת להריסות הבית המרוסק...

 

"ויקרא שמשון אל ה' ויאמר ה' אלקים זכרני נא וחזקני נא אך הפעם", ותפילתו מתקבלת.

 

אך בד בבד עם תפלתו שהתקבלה, התעוררה ביקורת לאמור, אם ידעת שמשון את כוחה של תפילה, אם הצלחת בתפילתך להביא אל זרועותיך כוחות שמימיים הרבה הרבה מעל כל טבע, אם כבר השגת כוחה של תפילה מהו, מדוע איפוא לא התפללת ליותר מזה?

 

מדוע התפללת לתמות נפשי עם פלשתים??

 

מדוע לא ציפית והתפללת לתמותתם של פלישתים, ולחייך שלך? מדוע לא התפללת להתפקחות עיניך? מדוע לא התפללת להשיבך אל שמשון הגיבור כפי שהיית לפני גילוח מחלפות שערותיך ?

 

קיבלת את מה שפיללת, אבל את מה שלא פיללת לא קיבלת.

 

משום שלא השגת לא שאפת לא האמנת.

 

גם הסבא הזקן יעקב, גם הנכד שמשון, שניהם האמינו בכוחם בתפילתם, אך דווקא משום כך באה התביעה - מדוע הגבלתם את שאיפותיכם, מדוע לא קראתם לשאיפתכם דרור, משום שאמנם אלו הם כוחותיו של אדם ללא גבול ללא מיצרים.

 

משום שאם משועבד הוא לגמרי להקב"ה, אם מאמין ובוטח הוא בכך שהינו חלק אלוק ממעל, אין גבולות למה שהקב"ה נטע בקרבו. ניתן לפרוץ כל גבול של טבע, ניתן להשיג את הלא יאומן, ניתן להיברא מחדש גיבור כקדם, על טבעי. להוולד מחדש שמשון הגיבור.

 

כי זהו כוחה של תפילה.

 

וניתן להעפיל עד שמי שמים כאחד ממשרתי עליון, ככרוב אשר ממעל לו, ולמעלה מזה.

 

כי זהו כוחה של שאיפה.

 

האמן איפוא בכוחותיך בן אדם. 

הוסף תגובה

קוד אבטחה
רענן