כתונת הפסים של יוסף | אסתר ויתקון

מסיפור יוסף ואחיו בפרשת וישב  אנו מגיעים להכרה, שיוסף בנעוריו לא היה ראוי לכתונת הפסים. 
 
יוסף מוציא דיבת אחיו רעה באזני אביו, מתגאה בחלומות הגדולה שלו בפניהם ובפני אביו.
 
אמנם יש בו כבר גילויים של אחווה וטוב לב בכך, שנענה מיד לבקשת אביו ללכת לראות מה שלום אחיו בדותן. הוא אומר לאיש בשדה ליד שכם - "את אחי אנוכי מבקש". הוא מבקש את קרבתם ואת חיבתם, דווקא משום שהם שוטמים אותו, מתעלמים ממנו ואינם מסגולים לברכו  לשלום... בתגובה להתנהגותו הבעייתית.
 
התנהגות של יתום מאם, האהוב אהבת יתר על אביו..
 
מה היו שורשי התנהגות זו?
 ניתן להבין שהתנהגות זו נבעה מכך שהאחים הסתייגו ממנו עוד לפני שהלשין עליהם ועוד לפני שהתגאה עליהם בחלומותיו. כבן האהוב ביותר מאישה האהובה ביותר –רחל – הוא כנראה  "זכה" מהם ליחס צונן ומתנכר עוד מראשית ילדותו. והוא לא הבין מדוע. כילד לא ידע כיצד להתמודד עם מציאות מעליבה זו. לכן הוא משחק עם נערי בלהה, שהיתה האמה של רחל שנתנה ליעקב כפלגש על מנת שתלד לו בנים, שיחשבו כבני רחל. אתם הרגיש בנוח. כי הם לא הסתייגו ממנו, משום שהם לא היו צאצאי האמהות הבכירות- לאה ורחל,  שביניהן היתה תחרות ואף עויינות על רקע אהבתו הלא שווה של יעקב אליהן.
 
אביו יעקב סימן את יוסף כיחיד ומיוחד ומתנשא על אחיו, ובכך גרם לשינאה עמוקה ופרוד בין האחים. חז"ל ציינו את שגיאתו של יעקב בהפגנת אהבתו המפלה כלפי יוסף על פני אחיו, כהמשך לאהבתו את רחל והעדפתה על פני לאה.
 
הפליה זו ניכרת עוד לפני כתונת הפסים היקרה. עוד בשיבה לארץ מחרן, כשיעקב נערך למפגש הגורלי עם אחיו עשו, הוא מפצל את משפחתו לשניים. לאה ובניה לפנים, ורחל ויוסף מאחור, כדי שיהיו מוגנים יותר.
 
ה' זימן ליוסף, מסלול חיים קשה מנשוא:
יתמות מאם בגיל צעיר מאד, קנאת אחיו בו ושנאתם אליו, אלימות קשה מצידם כלפיו, הפשטתו ערום, זריקה לבור, מכירה לעבד, עלילת אונס אשת פוטיפר, ישיבה בכלא המצרי שנים רבות, מפגש עם האחים, רתיעת האחים ממנו וחוסר אמונם בו גם לאחר שנים רבות בהם דאג למחייתם במצרים. נסיונות איומים בהם עמד כעברי מאמין גאה וצדיק בהליכותיו.
 
רק לאחר שעמד בנסיונות הקשים בהצלחה רוחנית ומוסרית מרשימה, רק אז נעשה ראוי לכתונת הפסים, לכתונת שמסמלת מעמד מוערך ומועדף ובולט על פני האחרים. הוא לבש לבוש מלכות כמשנה למלך. 
 
כתונת הפסים שהולבשה ליוסף בידי אביו בטרם עת, סופה היה נורא. הוא הוסרה מגופו של יוסף בברוטאליות, נטבלה בדם השעיר והוצגה באכזריות נקמנית בידי האחים בפני יעקב, האב המפלה - "הכר נא, הכתונת בנך היא אם לא". האב זועק את זעקת שבר הנוראה מכל- "טרוף טורף יוסף" . ומצהיר- "אבל ארד שאולה". הוא לא יתנחם לעולם על אובדן הבן היקר והאהוב. 
מרגע זה, בו הוסרה כתונת הפסים מעוררת המחלוקת והשינאה, והושחתה בדם השעיר, היא סיימה את שליחותה החינוכית, להכאיב ליעקב וליוסף על טעות ההפליה. 
 
מרגע זה מתחיל יוסף את המסע לתיקון המעוות. מסע שתחילתו השפלה עמוקה והתנשאות הדרגתית מחודשת, אותה הרוויח בזכות ולא בחסד של אהבת אב:  יוסף נזרק לבור, מתחנן על חייו באוזני אחיו, נמכר לעבד, הסטאטוס הנמוך ביותר בחברה, ומשם מתחיל לטפס כסוכן ביתו הנאמן של פוטיפר סריס פרעה, עומד בגבורה ובצדיקות במבחן פיתויי אשת פוטיפר, מושלך לכלא, מקדש שם שם שמים, פותר חלומות השרים, אחר כך את חלומות פרעה, והופך משנה למלך ולשר האוצר, המציל את מצרים ושכנותיה משנות הרעב, ומחולל רפורומות חברתיות וכלכליות מרחיקות לכת, מציל את משפחתו מרעב ומוריד את בני ישראל למצרים , ודואג לכל מחסורם...
 
יוסף הוכיח בסוף הדרך הארוכה שעשה, לעצמו ולאחיו שהוא היה ראוי מלכתחילה לכתונת הפסים. הטעות של נתינתה הגלויה מידי האב ליוסף לעיני האחים המקנאים, היא זו שדחפה אותו, מיד ההשגחה העליונה, לממש, ולהוציא מהכוח אל הפועל את סגולתו שהיתה גנוזה בו, אך היתה מכוסה בקליפת העצב והבדידות והיוהרה הילדותית.
 
 אותה סגולה, שאביו חש בה מכוח אהבתו, ומכוח רוח הנבואה שהיתה בו, ובכוח ההשגחה האלוקית יצאה והתממשה בגדולה.
 
 
מתוך "חלונות השבטים" בית הכנסת איצקוביץ ב"ב. צילום: אלי קובין

הוסף תגובה

קוד אבטחה
רענן