בין כעס לתוכחה | הרב עזריאל יונה

בפרשת השבוע נאמר "ויקצוף משה על פקודי החיל, וגו'... ויאמר אליהם משה וגו'.

 

מדוע הוזכר שמו של משה פעמיים? ניתן היה לכתוב ויקצוף משה, ויאמר וכו'?

 

הרב אליהו לאפיאן מגדולי בעלי המוסר לא היה מוכיח את בני משפחתו או את תלמידיו כאשר ראה בקלקלתם אלא היה ממתין זמן מסויים, עד שהיה בטוח שאין בליבו כל כעס ורוגז על מי ששגה, ורק אז היה מוכיח אותו.

 

מסופר שפעם אחד מילדיו עשה עוולה גדולה והרב לאפיאן המתין במשך שבועיים ימים עד שחש כי אין בליבו עליו כל כעס, ורק אז הוכיח אותו.

 

סיפור דומה מסופר על הרב שמחה זיסל זיו מקלם שקיבל על עצמו כי הוא לא יכעס עד אשר ילבש בגד מסויים תחילה. מדוע? הרב ידע כי אם ימתין ללבישת הבגד ישכך בינתיים כעסו ויתפוגג.

 

פעם ארע ששני בעלי דין הגיעו לדין תורה לפני רבי מנחם מנדל מלינסק. פסק להם רבי מנחם מנדל את הפסק אלא שאחד מבעלי הדין סירב לציית.

 

אמר לו רבי מנחם מנדל: "כאשר נתמניתי כאן לרב הבאתי עמי קופסה אחת והיא מונחת כאן למעלה על ארון הספרים. בתוך הקופסה מונח כעס. כאשר אני צריך לכעוס לכבוד שמים אני מטפס במאמץ על למדף הגבוה בארון, פותח את הקופסה ומוציא משם מעט כעס. ובכן דע שאם אכעס עליך לא תהיה תרופה למכתך".

 

נפל פחד איום על אותו בעל דין ומיהר לקבל את הפסק.

 

על כך אמר קוהלת "אל תיבהל ברוחך לכעוס, כי כעס בחיק כסילים ינוח", כלומר אצל הכסילים הכעס נמצא בחיקם, ומוכן ומזומן להישלף בכל רגע. אצל החכמים לעומת זאת הוא נמצא בקופסה, סגור..

 

מכאן התשובה לשאלה מדוע נאמר פעמיים שמו של משה בתיאור הכעס. שכן משה לא כעס ומיד תירגם את הכעס לתוכחה. אלא כעס, המתין, ורק אז בפעולה חדשה ומנותקת - "ויאמר אליהם משה". כל זאת כדי שהתוכחה לא תגיע ממקום של כעס, אלא ממקום נקי.

[על פי הספר ילקוט לקח טוב]. 

הוסף תגובה

קוד אבטחה
רענן