מדוע לא יצא משה בעצמו למלחמת מדין? | הרב עזריאל יונה

נקום את נקמת בני ישראל מאת המדינים, אחר תיאסף אל עמך [לא, ב].

מגיד שמיתתו של משה מתעכבת למלחמת מדיון ואף על פי כן הלך משה ועשה בשמחה [ספרי].

 

למשה רבינו נאמר במפורש אומר הרב חסמן [הובא ב'לקח טוב'] שכל זמן שאינו מתנקם בשונאיהם של ישראל - אינו מת.

 

בגלל  זה אומרים חז"ל נמנעו בני ישראל מלצאת למלחמה עד שנמסרו בעל כורחם – שנאמר 'וימסרו מאלפי ישראל'. אך משה עצמו אינו מתחשב בשום דבר וממהר להוציא את העם למלחמה.

 

מדוע אכן עשה זאת? את התשובה לכך אנו מוצאים בספור הבא: 'וידבר משה אל העם לאמרה חלצו... לתת נקמת ה' במדין. המדרש מבחין כבר בהדגשה שיש בדברי משה רבינו: 'לתת נקמת ה' במדין', שלא כדברי ה' שאמר 'נקום נקמת בני ישראל'. משה ראה את החשיבות הגדולה במלחמה במדין מצד החובה לנקום את נקמת ה'.

 

ברור אם כן מדוע נזדרז כל כך לעשות  זאת. אם בנקמת ה' מדובר כאן, אמר משה, אין לנו רשות לעכב את המצווה, ונזדרז בשמחה לכבוד קונו במסירות נפש – פשוטות כמשמעו.

 

תמיהה נוספת: אם כה חשובה היתה מצווה זו בעיני משה רבינו מדוע שלח משה את פנחס ואת אלעזר? מדוע לא הלך בעצמו לקיים מצווה חשובה זו, כפי שנצטווה 'נקום נקמת בני ישראל'?

אומרים חז"ל: וישלח אותם משה – הקב"ה אמר למשה נקום בעצמך והוא שולח אחרים? אלא על ידי שנתגדל במדין אמר: אינו בדין שאני מיצר למי שעשו לי טובה. המשל אומר, בור ששתית ממנו מים אל תזרוק בו אבן.

 

למדים אנו אם כן עד כמה יקרה היא המידה של הכרת הטוב. באותה שעה שמסר חייו ממש עבור ההזדרזות במצווה באופן המושלם ביותר – נמנע מלעשת זאת בעצמו אף שנצטווה בפירוש 'נקום' – בעצמך, וכל כך למה? בגלל הכרת הטוב.

יותר מזה. מי הם אותם מדינים ומה משמעות הטובה שעשו לו אחר שהחטיאו את ישראל והרגו מהם 24 אלף שהוא עוול נורא לעומת 'הטובה' שעשו למשה?

למרות זאת עולה ההרגש של 'בור ששתית ממנו מים אל תידה בו אבן', הרגש עולה על כל החשבונות ולא מניח למשה לצאת בעצמו למלחמה נגד מיטיביו. 

הוסף תגובה

קוד אבטחה
רענן