יש בודד בשדה ויש בודד בדרכי החיים | הרב עזריאל יונה

והיה העיר הקרובה אל החלל, ולקחו זקני העיר ההיא וגו', והורידו זקני העיר ההיא וגו', וכל זקני העיר ההיא הקרובים אל החלל וגו' וענו ואמרו ידינו לא שפכה את הדם הזה, ועינינו לא ראו [דברים כא].

ויתכן שה' צוה לעשות כן העיר הקרובה, כי לולי שעשו עבירה כדומה לה, לא נזדמן להם שיהרג אדם קרוב מהם [אבן עזרא וכן הביא הרמב"ן משמו].

כלום אין דברי הרמב"ן והאבן עזרא, מקשה הרב אזרחי, נסתרים מן המשנה בסוטה שהובאה ברש"י כאן: וכי על דעתנו עלתה שזקני בית דין שופכי דמים הן? אלא שלא בא לידינו ופטרנוהו בלא מזון ולא ראינוהו והנחנוהו בלא לויה.

 

וכי היכן היא העבירה 'כדומה לה'?

מוכרח ומבואר מזה, שפטרנוהו בלא מזון, או הנחנוהו בלא לויה - היא היא העבירה כ'דומה לה'.  

אמנם אילולי שעברו זקני העיר, עבירה כדומה לעבירת רצח, לא היה מקרה של עבירת 'כי ימצא חלל' קורה בסביבתם. אך 'פטרנוהו בלא מזון', או 'בלא לויה' היא היא עבירת 'כדומה לה'.

 

לכן מתוודים הם הזקנים ואומרים: ידינו לא שפכו את הדם הזה ועינינו לא ראו, שכן אילו היתה הכוונה לעבירת 'כדומה לה' אחרת, איך יאמרו 'לא שפכו' הלא דברי הרמב"ן והאבן עזרא 'מכחישום'?

 

מוכרח, כי אמנם כאמור המכוון, בדברי הזקנים היא היא העבירה 'כדומה לה'. לפיכך מתוודים המה ואומרים: אנו לא נהגנו חס ושלום 'כדומה לה'.

אנשי עיר זאת פוטרים הם את כל הבא אל תחומם במזון ובלויה.

 

וראה זה נפלאות פירושו של האבן עזרא, על הפסוק האחרון בפרשה – "ואתה תבער הדם הנקי מקרבך כי תעשה הישר בעיני ה"'.

וכתב רבינו אברהם: "והנכון בעיני הוא אשר הזכרתי, כי לא ישפך דם נקי בארצך אם תעשה הישר בעיני ה', כסוד שכר עבירה עבירה ושכר מצוה מצוה".

 

היכן הוא ה"אשר הזכרתי" אם לא דבריו אודות העבירה 'כדומה לה', אשר היא היא סיבת ה'כי ימצא חלל בקרבתך'

ומה ענין ההתיחסות המיוחדת אל ה'עבירה'. הלא לכאורה אל האירוע מופנים הדברים, לא אל העבירה?

ללמדנו, כי אמנם, לא רק אל חרדת האירוע מופנים הדברים, אלא אל חרדה כבירה הימנה. הלא היא 'עבירת' הרצח.

וללמדנו, כי חלאת הרצח, מתוך תרבות ה'כדומה לה' פרצה ובאה.

 

מי שעיני תורה לו יבחין, כי באופק ה'פטרנוהו בלא מזון ובלא לוויה', משחיר ועולה ה'כי ימצא חלל באדמה'.

אם חפץ הנך לבער את זוהמת ה'כי ימצא חלל מקרבך', אך אחת היא הדרך. זהו הבלם הבלעדי רב העצמה:

"תעשה הישר בעיני ה"'.

הלא היא ישרות – "פטרנוהו במזון ובלוויה".

 

יש לדעת, להבין ולהכיר, כי כשם שמזון ולוויה חיוניים המה לבודד בשממת הדרכים, כך דרושים וחיוניים המה לא פחות אף יותר לבודד, בדרכי החיים.

כך בדיוק גם כל תלמיד העומד על מפתנה של הישיבה [או בכל מוסד לימודים אחר], צועד את צעדיו הראשונים נבוך ומהסס. כל אחד מאיתנו יהיו עיניו בראשו כדי שלא יעמוד חלילה בפני 'כי ימצא'...

על כתפי כל אחד מאיתנו הוטלה אדרת האחריות לעשות מינימום – "הישר בעיני ה"'.

 

אל נשאיר אי מישהו בודד!

אל נשאירהו רעב!

הוסף תגובה

קוד אבטחה
רענן