צינורות של שפע | הרב משה גרילק

• הדפסה
• דואל

 

ט"ו בשבט הוא גם חגו של האדם היהודי. עיקרו של יום הוא, כאמור, תאריך הקובע את מהות המעשר שיופרש מפירות האילן בשנה הקרובה. אולם, יום זה קרוי במשנה "ראש השנה" – ראש השנה לאילנות. משמע, יש בו מסממניו של יום דין.

 

כך דלינו מן המקורות: יום זה, יום דין הוא לכל הצומח בעולם. עתה, שעה שמתחילה התהוות הפרי התהוות הסמויה מעינינו – נקבעת כבר דמותו העתידית לשבט או לחסד. כי סוף מעשה במחשבה תחילה. שכן, "כך היא מדתו של הקב"ה, שבכל תחילת הצמיחה של כל אחד מברואיו הוא סוקר כל עתיו עד סוף כל מעשיו ואז עת תפילה לבקש על הצלחתו" (שם).

 

תפילה – שהיא חובת האדם ביום זה. זיקת הגומלין בין האדם לאדמה ופירותיה, ידועה לנו מן המקרא.

 

אנו זוכרים את הפסוק בסיפור הבריאה, טרם הופעתו של האדם בעולם: "ואדם אין לעבוד את האדמה" (בראשית ב' ה'). האדמה זקוקה לאדם. בלעדיו, היא חסרה ולא תוכל למלא את ייעודה.

 

אולם עבודת האדמה בפועל היא רק חלק מחובה זו. גורל האדמה ופוריותה תלויים גם בדרגתו הרוחנית של האדם. כאשר חטא אדם הראשון גרם לקללת האדמה ("ארורה האדמה בעבורך" (שם ג' י"ח) ), שהחלה להצמיח קוץ ודרדר. בחטאו סתם האדם מקורות שפע רבים בנשמתו ופוריות האדמה פחתה. זיקת הגומלין בין הרוחני והגשמי באה כאן לידי ביטוי מוחץ.

 

מטרתן של המצוות התלויות בארץ (מעשר וכו') לחדש את השפע הרוחני בלבו של האדם, למען תשוב גם האדמה אל מלאו אונה.

 

גם בפרקי חזון אחרית הימים בתנ"ך אנו מוצאים זיקה זו. ימי האחרית מתוארים כתקופה בה ישוב האדם למקורות נשמתו, לאלוקיו. דרגתו תשוב להיות דרגת אדם הראשון בטרם חטא. השפע האלוקי יזרום בלא מעצור דרך לבו אל תבל כולה. אכן, סובבים תיאורי הנביאים על השפע שתניב האדמה, לבני אנוש שלמדו שוב כיצד לחיות חיי רוח נכונים ונעלים. "והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס והגבעות תלכנה חלב" (יואל ד, י"ח), הינה דוגמא אחת מני רבות.

 

ועל כן בט"ו בשבט, ביום תחילתם של פירות שהוא יום דינם, מתפלל היהודי להצלחתם. כי בו תלוי הדבר.

 

על כן חוברו במשך הדורות "קרובות" ו"תיקונים" שונים שנאמרו ביום זה בחלק מקהילות ישראל בתפוצות הגולה.

 

על כן הרבו ומרבים לאכול ביום זה מפירות הארץ ולברך עליהם. ואם אפשר, לאכול גם פרי חדש, כדי לזכות ולברך ברכה נוספת, ברכת "שהחיינו". על כן נהג רבי חיים וויטאל תלמידו הגדול של האר"י מצפת, לטעום ביום זה 30 סוגי פירות שונים.

 

כי הברכה, המוסיפה גון רוחני עמוק להנאת האכילה פותחת צינורות של שפע המיטיבים גם עם הפירות עצמם...

 

כי "עתיד האדם ליתן את הדין על כל הנאה והנאה מהנאות העולם שלא נהנה ממנה" (ע"פ התלמוד) שלא נהנה וברך טרם ההנאה. עתיד ליתן את הדין שכן מנע שפע טוב מן העולם.

 

פורסם במדור דע את יהדותך, מעריב, 31.12.76