מדוע מודגש כאן "אמור להם", וכי לא ידענו שהמברך את חברו צריך לפנות אליו ולומר את הברכה?  

 

רש"י מפרש את הציווי "אמור להם", "שיהיו כולם שומעים". מדבריו עולה, שהשמיעה היא חלק מן הברכה, ואין הברכה חלה אלא אם כן המתברך שומע; ובאמת יש הסוברים, שכשם שהכהנים מצווים לברך את עם ישראל, כך הקהל מקיים מצוה במה ששומע את הברכה. לכאורה אין זה מובן, הלא העיקר היא הברכה שנאמרת מצד המברך, שעל ידה הוא ממשיך את השפע השמימי על המתברך, ומה לי אם הברכה נשמעת באזניו אם לא?

 

גם עצם הדבר שהכהנים פונים אל העם כשמברכים ברכת כהנים זקוקה להסבר. הלא עיקר הברכה היא בקשה מה', שיברך את עם ישראל, והיה מתאים יותר שהכהנים יפנו את פניהם אל ה' כדי לבקש את הברכה?

 

נסביר את הדברים בעזרת משל. בן אחד ממשפחה טובה סטה מן הדרך, ומשהתחיל להתדרדר הגיע עד לדיוטא התחתונה. לאביו לא היתה כל ברירה אלא לנתק עמו כל קשר, ולעזוב אותו לגורלו, פן יגרור עמו גם את יתר בני המשפחה. הנער הסתובב ברחובות בחוסר מעש ובחוסר אמצעים, כשבגדיו קרועים ובלועים. ראה זאת אחד ממכרי האב, וריחם על מצבו האומלל של הנער; הוא פנה אל אביו וביקש ממנו שירחם על בנו ויקנה לו בגדים.

 

"ודאי שבקשתך היא מאד צודקת, האמן לי שכואב לי הדבר שבני מסתובב בצורה כזאת. אך את הבקשה הפנית לכתובת הלא נכונה; עליך לבקש מן הבן, ולא ממני", ענה לו האב. "אינני מבין, הלא באתי לבקש כסף, ומה אבקש מהבן שאין לו פרוטה?" תמה הלה. "אין כאן בעיה של כסף! וכי סבור אתה שמתוך קמצנות אני מונע מבני את הבגדים? הבעיה היא בהתנהגות שלו! היא זו שמונעת ממני לדאוג לצרכיו, כי יודע אני שמה שרק אתן לו - הוא יבזבז אותו על זלילה ושיכרות, כיצד איפוא אני יכול להיענות לבקשתך!" ענה האב.

 

אין כל ספק, שהקב"ה רוצה להשפיע עלינו מכל טוב, ואין כל הגבלה מצדו לבצע זאת. מדוע זקוקים אנו לברכה? 

מדוע אין הברכה מתקיימת? כל המניעה היא בצד שלנו. גלוי ידוע לפניו ית', שאם ישפיע עלינו את כל השפע שבידו לתת, יהיה הדבר לרעתנו. העושר יהפוך אותנו למגושמים, לרודפי תענוגים, הוא ישכיח מאתנו את הבורא עולם, הוא יחנוק בקרבנו את הצמיחה הרוחנית. מי שבא לבקש מהקב"ה ברכה עבורנו, עליו לפנות אלינו, עליו להזכיר לנו שהברכה עומדת בפתח ומבקשת להכנס, וכל הבעיה היא שאנחנו, במו ידינו, מונעים בעדה.

 

לכן מצווה התורה "אמור להם"! אל עם ישראל יפנו הכהנים בשעת הברכה, כי העיקר הוא שנשמע אנחנו את הברכה, נקשיב היטב למה שמצפה לנו, אם רק נעשה את שלנו, אם רק נהיה מוכנים בכל לבנו לנצל את השפע בצורה נכונה. ולא די בברכה חד פעמית, יש צורך להזכיר זאת ללא הרף, שברכה תהדהד באזנינו במשך כל היום, שיתקיים "ושמו את שמי על בני ישראל", שאנחנו נשמש ונתנהג כראוי לנושאי שמו ית', ואז יוכל הקב"ה לקיים את הבטחתו: "ואני אברכם"   . 

(ע"פ אהל יעקב)