אם אין אני לי מי לי | הרב עזריאל יונה

• הדפסה
• דואל

פרק א, משנה יד

הוא היה אומר: אם אין אני לי מי לי?

וכשאני לעצמי מה אני?

ואם לא עכשיו, אימתי?

 

האמירה הזו של הלל הזקן, שהפכה לאחת המשניות המוכרות בפרקי אבות, ומנגינות רבות אף הולחנו לה, נראית אולי קליטה, פשוטה, נעדרת כל קושי. ובכל זאת, מסתבר, פירושים רבים נאמרו לשלשת הפסוקים הקצרים הללו, ורבדים כמו גם ערוצים שונים נקשרו בהבנת דבריו של הלל.

 

מפרשי המשנה ברובם רואים בדברי הלל מסר המזרז את האדם לצבור זכויות ומצוות לקראת העולם הבא: אם אין אני לי – אם לא אדאג לזכויותי ומצוות, מי לי? מי יעשה זאת עבורי, וכשאני לעצמי מה אני? גם כאשר אני נזהר וצובר זכויות, עדיין לא קיימתי אלא מעט מזעיר המוטל עלי, ואם לא עכשיו אימתי? שכן רק בעולם הזה ניתנת האופציה לקיים מצוות ולאסוף מצוות, בעולם הבא, שכולו רוחני, כבר 'מאוחר מידי'.

 

אין ספק שהלל מכוון את דבריו בהקשר רוחני, ועם זאת לצד הפרשנות הקלאסית, הייתי מבקש להוסיף מימד סוציולוגי שאינו מנותק מאותו 'איסוף רוחני' עליו מדבר הלל הזקן.

 

קודם כל יהודי, אחר כך עיתונאי

באחד מהראיונות שקדמו לכניסתו למגרש הפוליטי אמר העיתונאי, ינון מגל כי הוא קודם כל אני קודם כל יהודי וישראלי ואחר כך עיתונאי.

 

היה זה בימי המלחמה בעזה בבשנת 2014 [מבצע 'צוק איתן'] ודבריו של מגל עוררו סערה גדולה: האם זהותו הדומיננטית, הראשונית של האיש שייכת ללאום, לדת שלו? האם כאשר הוא יחוש כי קיימת סתירה בין היותו עיתונאי להיותו יהודי [ולמשל דיווח כנגד יהודים], הוא יבכר את הזהות היהודית שלו? מגל הבהיר כאמור שכן, ואף הוסיף כי "סולם הערכים שלי לא מתחיל ונגמר בעיתונות ושיש בו גם צדק וגם השפעות של היותי אדם יהודי ישראלי". לי הזכיר הדיון שהתעורר בעקבות דבריו, את התיאוריה החברתית המפורסמת של טג'פל וטורנר, שני פסיכולוגים חברתיים מהידועים בתחומם.

 

לתיאוריה שלהם קראו השנים 'תיאוריית הזהות החברתית'. לפי תיאוריה זו מורכבת הזהות העצמית של האדם מ - 2 זהויות: הזהות אישית – הכוללת את הדרך שבה תופס האדם את המאפיינים היחודיים לו והמבדילים אותו מהאחר כמו כישוריו, עמדותיו ותכונותיו. והזהות חברתית- הנוגעת למאפיינים השאובים מחברותו בקבוצה, כמו אני אדם דתי, אני גבר, אני סטודנט. המאפיינים האלו מבטאים את המשותף בין האדם לבין אנשים אחרים. לאחר שהאדם משייך את עצמו לקבוצה הוא בונה לעצמו פרוטוטיפ [אב – טיפוס] אידיאלי המייצג את התכונות המבחינות בין קבוצתו לבין קבוצות אחרות, וכעת כאשר הוא מתנהג לפי האבטיפוס הזה, הוא מייחס אותו לעצמו, ומחשבותיו, תפיסותיו, והתנהגותו מותוות על פי סטנדרטים קבוצתיים ולא אישיים. ההתייחסות עתה לאנשי קבוצתו היא 'אנחנו' ולא 'הם'.

 

העיתונאי הדתי-ימני, שלימים הפך לחבר כנסת מטעם מפלגה דתית ימנית, הגדיר את זהותו החברתית כיהודי, ובכך ראה אותה נבדלת מקבוצות אחרות ובמקרה הנוכחי – הקבוצה הפלסטינית, או קבוצת אנשי השמאל  הרדיקלי בישראל.

 

אני לעצמי?

כאשר הלל הזקן פותח במילים 'אם אין אני לי מי לי'? הוא מתכוון אולי לאותה זהות אישית שכלאדם מפתח לעצמו. אם האדם לא יפתח את זהותו האישית הכוללת את כשרונותיו, יכולותיו, עמדותיו, איש לא יעשה את זה עבורו. הלל מדבר כמובן בהיבט הרוחני. על האדם לפתח עמדות ההולמות את חובותיו כיהודי מאמין.

 

אך הלל הזקן מבקש להזכיר: קיימת זהות נוספת. הזהות החברתית. האדם לא יכול לפעול בתוך המרחב האישי שלו, השדה הפרטי של תפיסותיו. הוא חלק מחברה. ועל כן 'כשאני לעצמי' – כלומר אם ה'אני' מופנה רק ל'עצמי' – מה אני? חסר אני חלק מן הזהות החברתית. כאמור זהותו של האדם מורכבת גם מזו החברתית, וההעדר שלה פוגם בזהות ה'אני' הכללית. גם כאן, צריך האדם למצא את הזהות החברתית הנכונה, ולקבוע בפני עצמו בופני האחרים כי הוא שייך לחברה נכונה, חברה יהודית שומרת מצוות. 

כאן מגיע החלק האחרון של המשנה המהווה המשך ישיר לאותה קונספציה: אם לא עכשיו אימתי. מאחר שהאדם הינו סך הזהויות האישיות והחברתיות שלו, הרי שפעולותיו נובעות מהאקלים החברתי, התרבותי, אליו בחר להשתייך. האקלים הזה, כמו כל חברה ותרבות עשויים להיעלם, להשתנות, להתעוות. ייתכן מאד כי פעולות חיוביות אותם עשוי היה האדם לבצע בזמן ובמקום מסויים, כבר לא יהיו רלוונטיות ביום אחר, בחברה אחרת, בתרבות אחרת.