פרק א משנה ז

ניתאי הארבלי אומר, הרחק משכן רע, ואל תתחבר לרשע; ואל תתייאש מן הפורענות.

הוראתו של ניתאי הארבלי על השפעותיה השליליות של חברות רעה מוצאת יפה את ביטויה  אצל הרמב"ם   בהלכות דעות:

 "דרך ברייתו של אדם להיות נמשך בדעותיו ובמעשיו אחרי ריעיו וחבריו, ונוהג במנהג אנשי מדינתו, לפיכך צריך האדם להתחבר לצדיקים ולישב אצל החכמים תמיד".

שאלה של גיאוגרפיה

ההסבר שהתגבש אצל החוקרים היה כי חשיפה חוזרת מעמיקה את היכרותינו עם הגירוי ומפחיתה את אי הוודאות והמניעה כלפיו. כאשר החשפה לגירוי נובעת מקירבה גיאוגרפית קיים מניע נוסף להגברת החיבה בין אנשים שכנים המכונה: התמודדות עם הבלתי נמנע. אנשים הקרובים במגוריהם זה לזה מצפים שיהיו ביניהם מפגשים תכופים ומתכוננים נפשית וקוגניטיבית אליהם. אף אחד מהם לא היה רוצה לחזור ולפגוש אדם שהוא אינו מחבב בעיקר כאשר הדבר קורה על בסיס יומיומי, בעקבות זאת הוא משכנע את עצמו שהזולת הגר בשכנותו הוא בן אדם חיובי שאם לא כן לא היה עובר לגור בשכנותו. בדרך זו הוא מסיר מעצמו את המתח הכרוך באי חיבתו של השכן. השכן מצידו גם מתנהג כך וכך נוצרת אינטראקציה של ידידות שמזינה את עצמה.

מתופעה זו חשש ניתאי הארבלי. שְכן שכן רע גם אם הוא לא "הטיפוס שלך" אתה תלמד לחבב אותו, אתה תשכנע את עצמך כי הוא אדם חיובי והוא "בסגנון שלך", וראוי לחברתך, משום כך השתמש ניתאי הארבלי עם שימוש בבנין הפעל של 'הרחק משכן רע' כלומר אל תניח לעצמך להגיע למקום של קירבה גיאוגרפית שמתוך כך אתה מגיע להגברת חיבה ויצירת אינטראקציה עם האדם השלילי.

ואם תתמה מה בעצם כ"כ מסוכן באינטראקציה עם השלילי? על כך בפיסקה הבאה.

התחברות ופירוד

משחר האנושות התחבט האדם עם בעיית הנפרדות. האדם ירא עד מוות מן הבידוד בו הוא מרגיש מנותק וחסר ישע. משום כך הוא חש כל העת צורך בחיברות והתחברות. הדרך הקלאסית היא כמובן חיפוש זהות קבוצתית. מרבית בני האדם בוחרים בדרך זו הם משתייכים לקבוצות גדולות ונוהים אחרי החלטות ורוח הקבוצה כעדר אשר אין בו כל מקום לאינדוודואליות, בדרך זו הם מרגישים שהם מתחברים או שייכים למשהו. תופעה זו ידועה בשם קונפורמיות.

דרך ייחודית יותר למילוט מן הבדידות היא היצירה. כאשר אדם יוצר משהו חדש הרי שחלק ממנו נמסך אל תוכה של יצירה זו  והוא מתמזג עם החומר שלו המייצג את העולם שמחוץ לו. לא במפתיע חלק מן היוצרים והאמנים הדגולים ביותר היו גם אנשים בודדים מאד- את חווית החיבור הם מצאו ביצירה שלהם.

גם כאשר אדם מתחבר לאדם אחר הוא מוצא בו את עצמו והוא נוסך לתוך חברו את אישיותו. ועל כך  אמר החכם: אמור לי מי חברך ואומר לך מי אתה. אצל שני חברים נוצרת ,סימביוזה התנהגותית" והם משפיעים האחד על השני, פעולות האחד מעוררות ציפיות לפעולה מכוונת של השני שפועל ומשפיע בהתנהגותו על הסביבה החברתית שלהם שיוצרת ציפיות חדשות להתנהגויות מסויימות וחוזר חלילה, כך נוצרים שינויים בין חברויות וכך נוצרים חברות עם כללי התנהגויות שונות. ובמלים אחרות: ההתנהגות של האדם בחברה לא מתקיימת בחלל ריק, היא מבוססת על ציפיות החבר, הסביבה החברתית, והתנהגות החבר בעבר.

 אל תתחבר לרשע אליבא דניתאי הארבלי היא הוראה המבקשת לא לייצר כל אינטראקציה או חיבור מהסוג הזה עם אדם שאינו ראוי. בדרך זו אתה אמנם משפיע על התנהגותו אך גם מושפע ממנה.