פרספקטיבה ראשונית של המשנה מביאה את המתבונן בה להניח כי דברי רבי יהושע מורכבים משלשה פסוקים דיפרנציאליים: א. עשה לך רב. ב.קנה לך חבר. ג. הוי דן את כל האדם לכף זכות. אלא שאם כך הם פני הדברים, הרי שהמשנה מורכבת לא מרצף קוהרנטי אחיד אלא משלשה היגדים המתפזרים על פני שלשה מימדים שאין ביניהם כל מכנה משותף הנראה לעין: מה בין רב לחבר, ומה לאלו וללימוד זכות על כל אדם? מדוע איפא קובצו שלשתם לאמרה אחת של יהושע בן פרחיה?

 

אנחנו הכי טובים

פסיכולוג חברתי בשם שריף [1953] הוכיח כי ניגוד אינטרסים בין קבוצות כמו תחרות על משאבים הופך במהירות לקונפליקט ולעוינות בין קבוצתית. שריף חילק קבוצת ילדים שהשתתפו במחנה קיץ לשתי קבוצות ונתן להם להתחרות על משאבים אותם קבע [צמידי כסף]. בתוך זמן קצר נצפתה עוינות מובהקת ואפליה בין שתי הקבוצות. שריף הוכיח מכאן, מה שגם נראה נכון אינטואיטיבית, כי כאשר מחלקים אנשים לקבוצות והם מתמודדים על אינטרסים, גם אם לא היתה ביניהם כל עוינות מוקדמת, הם יפתחו יחסים שליליים כלפי 'קבוצת החוץ' כלומר כלפי הקבוצה הנגדית.

 

אלא ששני חוקרים אחרים, טג'פל וטורנר [1979], שהפכו לשם דבר בתחום הזה שנקרא 'הזדהות עם קבוצות' לקחו את מחקרו של שריף והתקדמו אתו צעד אחד. הם שיערו כי  גם כאשר אין כל ניגוד אינטרסים בין הקבוצות ואין כל תחרות על אילו שהם משאבים תתפתח עוינות ועמדות שליליות כלפי הקבוצה השניה. את דבריהם הם ביססו על גישה לה הם קראו 'תיאוריית הזהות החברתית'. לפי תיאוריה זו מורכבת הזהות העצמית של האדם מ - 2 זהויות: הזהות אישית – הכוללת את הדרך שבה תופס האדם את המאפיינים היחודיים לו והמבדילים אותו מהאחר כמו כישוריו, עמדותיו ותכונותיו. והזהות חברתית- הנוגעת למאפיינים השאובים מחברותו בקבוצה, כמו אני אדם דתי, אני גבר, אני סטודנט. המאפיינים האלו מבטאים את המשותף בין האדם לבין אנשים אחרים. לאחר שהאדם משייך את עצמו לקבוצה הוא בונה לעצמו פרוטוטיפ [אב – טיפוס] אידיאלי המייצג את התכונות המבחינות בין קבוצתו לבין קבוצות אחרות, וכעת כאשר הוא מתנהג לפי האבטיפוס הזה, הוא מייחס אותו לעצמו, ומחשבותיו, תפיסותיו, והתנהגותו מותוות על פי סטנדרטים קבוצתיים ולא אישיים. ההתייחסות עתה לאנשי קבוצתו היא 'אנחנו' ולא 'הם'. 

 

דוגמא אקטואלית להזדהות כזו היא הצער והאבל שאחזו כמעט בכל אזרח ישראלי כאשר נודע כי האסטרונאוט הישראלי אילן רמון נהרג בהתרסקות החללית קולומביה. רבים חשו צער על התאונה למרות שלא הכירו את רמון ולא איש מבני משפחתו. הצער נבע מההזדהות עם הקבוצה ה'ישראלית' וטשטוש הגבולות שבין הזהות האישת לבין זו הישראלית.

 

הצורך בהזדהות עם קבוצה חיובית ועם מאפייניה והנורמות הנהוגות בה הם צורך אנושי – חברתי של כל אדם. שכן הזהות העצמית של האדם מורכבת כאמור הן מזהות חברתית והן מזהות אישית. כדי שהזהות העצמית תהיה חיובית, לאדם יש צורך [מוטיבציה] שהזהות החברתית תהיה חיובית, כיוון שכך הוא צריך לראות את קבוצתו ממנה הוא שואב את זהותו - כחיובית. איך עושים את זה? על פי התיאוריה שהוכחה אמפירית שוב ושוב, זה נעשה על ידי השוואה לקבוצות חוץ ומסקנא כי קבוצתו [קבוצת הפנים] עדיפה וטובה מהם. צויין כי גישהזו הוכחה בעשרות מחקרים. נזכיר רק את מחקרם של פרולט ובורהיס [1998] שהוכיחו כי כאשר ליחידים ניתן לבחור את קבוצתם [במהלך מניפולציה ניסויית], הם הזדהו חזק יותר עם קבוצתם מאלו שלא בחרו, והם הפלו לרעה את חברי קבוצת החוץ יותר מאלו שלא בחרו.

 

חבר, רב, וקבוצת החוץ

כעת נראים דברי המשנה כרצף אחיד ברור וחד: עשה לך רב: רב במשמעות של שיטה, נורמה, אידיאולוגיה. וקנה לך חבר – חבר במשמעות של קבוצה, כלומר שייך את עצמך לאיזושהיא קבוצה בעלת אידאולגיה חיובית וטובה, שזהו כפי שהוזכר צורך אנושי ובסיסי של בן האנוש. ועם זאת מבקש יהושע בן פרחיה: והוי דן את כל האדם לכף זכות, אל תיישם את השערותיה של תיאוריית 'הזהות החברתית' במלואם, אל תייצר עמדות שליליות, אפליה, ועוינות כלפי 'קבוצת החוץ' כלומר כלפי הקבוצה שאיננה שלך, אלא להיפך, נסה ללמד עליהם זכות והכר בעובדה כי זכותם לחשוב ולהתנהג בצורה אחרת גם אם אינם שייכים לקבוצת הפנים שלך.

 

 

מקורות

הזדהות עם קבוצות, או"פ 2005. 

Tajfel & turner “The Social Identity Theory of intergroup behavior בתוך הזדהות עם קבוצות, או"פ 2006.

Perreault, Bourhis “Ethnocentrism, Social Identification, And Discrimination בתוך הזדהות עם קבוצות, או"פ 2006.