"חנוך לנער על פי דרכו, גם כי יזקין לא יסור ממנה". כלל גדול בחינוך הוא, שיש להשריש לילד את יסודות האמונה בעודו נער, בעוד שהוא מוכן לקלוט את מה שמלמדים אותו ללא עוררין. לא כל אחד מודע לכך; ישנם הורים, יראים ושלמים, שברצונם "לא להכביד" על הילד בגיל צעיר, מונעים ממנו את החינוך הזה בזמן הנכון.

 

וגרוע מזה: ישנם אנשים, החושבים שיש ללמד דברים כאלה דוקא בגיל שהוא מתבגר, כדי ש"יבין היטב את מה שלומד", או בתואנה ש"הוא יבחר בדרך הנכונה מתוך בחירה חופשית", ולכן בגיל צעיר נותנים לו לקרא את מה שלבו [ויצרו הרע] , חפץ נותנים לו לראות את כל הפסול והאסור, הכל מתוך הגישה שבגיל הרך "אין טעם לחנך לדת".

 

את הטעות הם מגלים - אם בכלל - רק כאשר מאוחר מדי. כשמגיע גיל ההתבגרות, מתברר שהוא כבר החל לפתח אישיות עצמית, כבר החל לבנות את עולמו, וכבר אינו מוכן לקלוט דברים שהם זרים לו; עכשיו הוא מבקש להתאים את מה שמלמדים אותו לעולמו שלו. מה שאינו מתאים למושגים וערכים שלו, חברתו וסביבתו, לא מתקבל... וכך ישאר ריק מכל, ולכל היותר יהיה עטוף באיזו עטיפה חיצונית דקה של שמירת מצוות ללא תוכן וללא קשר פנימי לתורה .

 

ולכן מזהירה אותנו התורה: "והגדת לבנך ביום ההוא", עוד בטרם יבא לשאול אותך, עוד בטרם הוא מפתח את שכלו, ובונה לעצמו עולם ערכים משלו, תשריש בו את האמונה בה', כי עליך לדעת: אם תמתין, אם לא תשגיח עליו כבר עכשיו, עלול לצמוח ממנו בן רשע ח"ו, ואתה לא תרגיש בכך! וכאות לכך, הטמינה התורה את התשובה לבן הרשע בתשובתו של ה"אינו יודע לשאול". 

 

לומר לך: זה וזה אחד הם, הרשע לא נולד כשהוא רשע, הוא היה פעם "שאינו יודע לשאול" והיה מוכן לשמוע את דבריך, אלא שהחמיצו את ההזדמנות, ולא ניצלו את הזמן הנכון, ואתה דע והזהר !

 

(ע"פ כתב סופר)