הצרה היא שהיום כלל לא עובדים, אפילו לא עבודה זרה | הרב עזריאל יונה

• הדפסה
• דואל

"מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו"

 

במסכת פסחים מוסבר כי פיסקה זו היא בבחינת 'מתחיל בגנות' אולם הרב יחזקאל לוינשטיין זצ"ל, משגיח ישיבת פוניבז', מצא בה נקודת שבח הנוקבת עד תהום.

 

'מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו', נכון, אבל הם לפחות עבדו. עטו אחר העבודה זרה, הפכו אותה לאלוהות, אבל רצו לדבוק ברוחניות. ולפיכך די היה להאיר את עיניהם וכבר נהו אחר האמת באותה התלהבות ובאותו להט: "ועכשיו קרבנו המקום לעבודתו" – עבודת אמת במקום עבודת שקר.

 

היום, הצרה שלא עובדים כלל...

 

לפני שני דורות רתח העולם. ביעבע כקלחת. בני הנוער עלו על בריקדות, אלו קומוניסטים, אלו סוציאליסטים, ואלו אנרכיסטים, ומן הצד השני רשת הקדושה עשרות ישיבות, קהילות, חסידויות וכו'.

 

באחד הימים, בעיצומה של המהפכה הבולשביקית פרצה קבוצה של מתנכלים לבית מדרש נובהרדוק שבברדיטשוב וביקשה לפרוע בו פרעות. בראש הקבוצה עמד מהפכן צעיר ונלהב, יהודי שנתפס לרעיון המהפכה. ראש הישיבה הרב וינטרוב זצ"ל ניגש אליו, הניח את ידו על כתיפו ולאחר שהביט הישר אל תוך עיניו אמר: "אם תקדיש את עצמך לתורה תהיה למאור בישראל".

 

הצעיר התקומם אך במהרה התעשת ואמר: אם תצליח לשכנע אותי אעבור לצידך.

 

ראש הישיבה אמר: זה יקח שעה.

 

מנהיג הפולשים הורה להם לסגת, וראש הישיבה פרש עמו לקרן זווית. הבחור נשאר בישיבה. את אותו להט שהשקיע באידיאת המהפכה השקיע כעת בלימוד ולאחר זמן היה לרב העיר טלכאן שבפינסק ולאחד מעמודי התווך של יהדות ליטא.

 

עשרים שנה [לערך] מאוחר יותר, ניספה על כך בני עירו בימי השואה הקשה.

 

הלא הוא הגאון רבי יוסף גליק זצ"ל, הי"ד.

 

[על פי מעיין השבוע].