מאשר שמנה לחמו, והוא יתן מעדני מלך | עלון בית דוד

• הדפסה
• דואל

גד גדוד יגודנו, והוא יגוד עקב : מאשר שמנה לחמו, והוא יתן מעדני מלך :

מדוע אמר יעקב "מאשר", ולא "אשר", כמו שאמר על שאר הבנים.

 

ונראה שיש כאן רמז נפלא על דבר שאירע מאות שנים לאחר מכן. בעת שאליהו הנביא עצר את הגשמים וגרם לבצורת במשך כמה שנים, נאמר לו שיתחבא מפני אחאב, וה' יזמין לו אוכל על ידי העורבים.

אליהו עשה כן, והעורבים הביאו לו מדי יום ביומו לחם ובשר למקום מחבואו. אחר כך אמר לו ה' שילך אל האשה הצרפתית והיא תכלכל אותו, והלך אליה ונעשה לה נס שכד הקמח וצפחת השמן לא כלו ומזה התפרנסו היא ובנה ואליהו, אחר כך מת הבן ואליהו החיה אותו .

 

כל זה מרומז בברכתו של יעקב כאן. בדברי התוספות מובא מדרש שאליהו הנביא היה משבט גד, ואם כן "גד גדוד יגודנו", בכניסתם לארץ היו בני גד החלוצים ההולכים לפני המחנה, "והוא יגוד עקב", "עקב" הוא סוף, כלומר באחרית הימים בימות המשיח, יהיה זה אליהו הנביא משבטו של גד שיבא לגאלנו, והוא יאסוף את הגדודים, ויעשה אותם "אגודה" אחת.

 

"מאשר שמנה לחמו", ממי יקבל אליהו את לחמו, בעת שיצטרך בימות הבצורת? "מאשר" – משבטו של אשר, כי חז"ל אמרו שבן הצרפתית לא היה אלא יונה בן אמיתי, ויונה היה משבט אשר (כמפורש בירושלמי במס' סוכה).

 

"והוא יתן מעדני מלך" – במסכת חולין אמרו שהבשר שהובא על ידי העורבים נלקח מבית המטבחיים של אחאב ש[עובדיה היה ממונה עליו] ושאלו שם כיצד אכל אליהו מבשר זה, הלא הוא בשר שנתעלם מן העין? והשיבו "על פי הדיבור שאני", היה כאן היתר מיוחד מפי הקב"ה בעצמו. ואם –כן "והוא", הקב"ה בעצמו [מלשון "אני והו"] "יתן מעדני מלך", את הבשר מביתו של אחאב מלך ישראל, שהרי הקב"ה הוא שהתיר את הדבר.