"אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי"
 

מבואר במדרש רבה, בחרבי ובקשתי – במצוות ובמעשים טובים.

מבואר בתרגום אונקלוס, בחרבי ובקשתי – בצלותי ובבעותי (בתפילתי ובבקשתי).

לכאורה תמוה מדוע הוציאו חז"ל את המקרא מידי פשוטו, שיעקב נלחם בחרב ובקשת בכל האויבים שתקפוהו לאחר שבניו שמעון ולוי הרגו את יושבי העיר שכם, והסבירו שהכוונה למלחמה רוחנית של תפילות ובקשות?

הביאור הוא שאילו כוונת יעקב הייתה למלחמה רגילה, היה צריך לומר בקשתי ובחרבי (ולא בחרבי ובקשתי) מכיוון שבמלחמה מפעילים תחילה ארטילריה, אחר כך עם התקרבות האויב מקלעים כבדים ובינוניים, ורק במגע ממש מפעילים נשק קל ואף לחימה גופנית. אם כך, תחילה נלחמים בקשתות וחיצים ולאחר מכן בחרבות, ומכך שיעקב אמר בחרבי ובקשתי, ידעו חז"ל שאין כוונתו למלחמה קונבנציונאלית אלא הכוונה לכלי הנשק מצוות ומעשים טובים המשמשים אותנו למלחמה ביצר הרע.

 

ואכן היצר הרע אורב לנו מיום לידתנו ע"י התשוקות והתאוות השונות, אשר אפשר להסיטן לכיוון החיובי או לכיוון השלילי, ולכל אחד ניתנת בחירה בדרך הטובה או הרעה, ולכן במלחמת היצר צריך ראשית כל לגרשו בחרב מקרבנו וכשהצלחנו במשימה להמשיך ולירות בו מרחוק חיצים לבל יהין להתקרב אלינו להחטיאנו.

מה ההבדל בין תפילה [תפילת שמונה עשרה, שחרית, מנחה, ערבית] לבקשה אישית [תפילה במילים שלנו]?

ישנו הבדל בין חרב לבין קשת. לירות חץ בעזרת הקשת צריך מומחיות גדולה כדי להצליח לפגוע במטרה, לעומת זאת חרב כל אחד יכול לפצוע בעזרתה מחמת החדות שבה.

תפילת שמונה עשרה (שתיקנו אנשי כנסת הגדולה) היא כחרב, עוצמתה גדולה וכוחה רב לפעול ישועות רבות גם ללא כוונה רבה, וכן גם איש פשוט שמתפלל, תפילתו בוקעת רקיעים ופועלת למען ישועתו. אך בקשה פרטית היא כקשת, כדי שהתפילה תפגע במטרה ותתקבל צריך כוונה רבה מעומק הלב, וכן ככל שהמבקש יותר צדיק הסיכויים עולים שהתפילה תפעל את פעולתה.

אחים יקרים! כולנו זקוקים כל הזמן לסיוע משמים בכל תחומי החיים כגון: בריאות, פרנסה, הצלחה וכו'. חובתנו להתחזק בתפילת שמונה עשרה אשר עוצמתה עולה לאין ערוך על פני בקשה פרטית שלנו.

בעז"ה תפילותינו יבקעו את שערי השמים ויתקבלו ברצון לפני כסא הכבוד.