אם ה' לא יבנה בית - שוא עמלו בוניו בו | בית דוד

וירא העם כי בשש משה לרדת מן ההר, ויקהל העם על אהרן, ויאמרו אליו קום עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו
כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה היה לו : (לב, א) 
 
הרבה פליאות נשאלו בפרשה זו, אך מה שמפליא ביותר כאן, היא מעורבתו של אהרן בעשיית העגל. אמנם ניתן להבין שלאהרן בעצמו לא היתה ברירה, אבל השאלה נשאלת - מה ראו, וכיצד העיזו אנשי הערב רב, לבקש דוקא מאהרן לעשות את העגל? וכי אין זה דומה לגנב המבקש מבעל הבית לסייע לו בגניבה? הלא זה בגדר "לכבוש את המלכה עמי בבית "!
 
עובדה זו, יותר מכל דבר אחר, מצביעה בבירור על כך, שבעצם לא התכוונו עושי העגל למרוד בה', לעבוד עבודה זרה פשוטו כמשמעו. אמנם ברור, שהתורה מתייחסת לעגל הזהב כעבודה זרה בכל חומרתה, אבל השטן הצליח לעטוף אותה במעטה של "קדושה", עד שהיה נדמה להם שאין כאן כל רע, ואדרבה, היו בטוחים שממלאים בכך את רצון ה', מסיבה זו חשוב גם לנו, להכיר את טיבה של העטיפה המזוייפת, כדי שהשטן לא יצליח ללכוד גם אותנו בתחבולה דומה.
 
ראשית כל יש לדעת, שכל מצוה הנעשית על ידינו, אינה מצטמצמת באותה פעולה שאנחנו עוסקים בקיומה, אלא לפעולה זו יש השלכות רבות וחשובות. למה הדבר דומה? למי שמזיז מתג חשמלי. לנו זה נראה כפעולה של מה בכך, אבל תנועה קטנה זו בכחה להפעיל מכונות ענקיות, לבנות ולהרוס, להמית ולהחיות. וכך כל מצוה, פועלת תיקונים גדולים בעולמות הרוחניים העליונים, בלי שנהיה מודעים . לכך כגודל המצוה, וכמדת השלמות שבה היא נעשית, כך גודל ההשפעה שלה בעולמות העליונים . 
 
נקח לדוגמה את מצות מלאכת המשכן. למראית העין, יש כאן ענין של יצירה אומנותית, אבל כבר נאמר בתורה, שעיקר המטרה בהקמת המשכן אינה אלא השראת השכינה. ברור, שכל פרט ופרט שבמלאכה זו, כל ציץ וכל פרח, נועד להשגת המטרה הקדושה של השראת השכינה, על ידי התיקון המיוחד שנפעל על ידו בכל העולמות. על ידי צירוף כל הפרטים האלה - ובעיקר על ידי הכוונות הקדושות המתלוות אליהם - הושגה המטרה, ועם ישראל זכה להשראת השכינה.
 
אין אנו מבינים אפילו כי הוא זה בענינים אלה. אין לנו אפשרות לדעת, מדוע פרח פלוני חייב להיות דוקא במקום זה ולא אחר. אין אנו מסוגלים להבין, כיצד משפיע כל פרט של מלאכת המשכן בעולמות הטמירים. אלה הם - רזין דרזין. אבל מי שזכה להיכנס לפרדס, מי שיודע את סודות התורה על בוריים, מבין ויודע. ניתן אפילו להניח, שאם יהיה אדם בקי בכל הסודות האלה יוכל לבנות את המשכן מדעתו, מבלי שיקבל על כך צווי מפורט. אם אפשר לברוא אדם על פי חכמת הקבלה, אפשר גם להקים משכן בעזרתה. וזה, בעצם, מה שבקשו לעשות בפרשת העגל. הם ידעו, שהקשר בינם לבין הקב"ה עובר דרך משה רבנו. הוא היה בבחינת "משכן חי", עליו שרתה השכינה. וברגע שהיה נראה, שהוא מתאחר, הם חשו בסכנת ניתוק מהשכינה. מצבם היה דומה לחולה המחובר לחמצן, שכל התנתקות היא סכנת מוות...
 
מה עשו? עמדו והחליטו, שאין ברירה אלא ליצור "משכן" מלאכותי. יש ליצור אמצעי, המסוגל למלאות את התפקיד של משה רבנו, מקום שעליו תוכל השכינה לשרות. זה היה תפקידו של העגל.
 
ברור, אם כן, מדוע נזקקו דוקא לעזרתו של אהרן. הם היו זקוקים לאדם, הבקי בכל סודות התורה, על מנת שיוכל לכוון מדעתו לכל מה שהמשכן מכיל בתוכו. רק אהרן היה יכול למלאות את התפקיד הזה. אף לא עלה בדעתם, שאהרן יסרב להם; הרי בסך הכל לא ביקשו אלא לפעול דבר נשגב - להבטיח שהשכינה תהא שורה בישראל! להציל את עם ישראל מסכנת כלייה רוחנית! וכך אמר משה רבנו כשהתפלל עליהם וביקש עליהם רחמים: "וראה כי עמך הגוי הזה" - בסך הכל לא ביקשו אלא להיות עמך, להיות קשורים עמך !
 
היכן טעו? מדוע אין דרך זו נכונה? 
 
בדבר אחד טעו: כל התיקונים, כל הפעולות הנעשות בעולמות העליונים, אינם פועלים אלא בגזירת הבורא ית'. מה שמצוה הנעשית בעולם הזה משפיעה בעולמות הרוחניים, אין זה משום שכך הוא טבעו של מעשה זה, אלא - משום שכך ציותה התורה. ללא צווי התורה, אין כאן רצון ה', וללא רצון ה', התיקון אינו תיקון. אדם החושב להתחכם, ולעשות "תיקונים" על דעת עצמו, נגד רצון התורה, גם אם ה"תיקון" בנוי על ידיעה עמוקה בסודות התורה, אין זו מצוה אלא חטא. ובחטא זה נכשלו בעגל, חטא זה היה חטא של עבודה זרה .
 
ולכן, מצאנו בפרשת הקמת המשכן, שהתורה מדגישה חזור והדגש: כאשר צוה ה'. כל מלאכת המשכן, גם אם נעשתה  
על ידי צדיקים וחסידים בדרגה של משה רבנו ובצלאל, גם אם היא נעשתה בכל הכוונות הראויות, בקדושה ובטהרה, אינה ממלאת את תפקידה אלא כאשר זהו צווי ה', וכאשר כונת העשייה היא אך ורק למלאות את רצון ה' .
 
(ע"פ בית הלוי על התורה)
 
 
 

תגובות   

0 #1 RE: אם ה' לא יבנה בית - שוא עמלו בוניו בוtahel littauer 2014-02-18 15:31
מענין חומר למחשבה

הוסף תגובה

קוד אבטחה
רענן