עובדה זו, יותר מכל דבר אחר, מצביעה בבירור על כך, שבעצם לא התכוונו עושי העגל למרוד בה', לעבוד עבודה זרה פשוטו כמשמעו. אמנם ברור, שהתורה מתייחסת לעגל הזהב כעבודה זרה בכל חומרתה, אבל השטן הצליח לעטוף אותה במעטה של "קדושה", עד שהיה נדמה להם שאין כאן כל רע, ואדרבה, היו בטוחים שממלאים בכך את רצון ה', מסיבה זו חשוב גם לנו, להכיר את טיבה של העטיפה המזוייפת, כדי שהשטן לא יצליח ללכוד גם אותנו בתחבולה דומה.

 

ראשית כל יש לדעת, שכל מצוה הנעשית על ידינו, אינה מצטמצמת באותה פעולה שאנחנו עוסקים בקיומה, אלא לפעולה זו יש השלכות רבות וחשובות. למה הדבר דומה? למי שמזיז מתג חשמלי. לנו זה נראה כפעולה של מה בכך, אבל תנועה קטנה זו בכחה להפעיל מכונות ענקיות, לבנות ולהרוס, להמית ולהחיות. וכך כל מצוה, פועלת תיקונים גדולים בעולמות הרוחניים העליונים, בלי שנהיה מודעים . לכך כגודל המצוה, וכמדת השלמות שבה היא נעשית, כך גודל ההשפעה שלה בעולמות העליונים . 

 

נקח לדוגמה את מצות מלאכת המשכן. למראית העין, יש כאן ענין של יצירה אומנותית, אבל כבר נאמר בתורה, שעיקר המטרה בהקמת המשכן אינה אלא השראת השכינה. ברור, שכל פרט ופרט שבמלאכה זו, כל ציץ וכל פרח, נועד להשגת המטרה הקדושה של השראת השכינה, על ידי התיקון המיוחד שנפעל על ידו בכל העולמות. על ידי צירוף כל הפרטים האלה - ובעיקר על ידי הכוונות הקדושות המתלוות אליהם - הושגה המטרה, ועם ישראל זכה להשראת השכינה.

 

אין אנו מבינים אפילו כי הוא זה בענינים אלה. אין לנו אפשרות לדעת, מדוע פרח פלוני חייב להיות דוקא במקום זה ולא אחר. אין אנו מסוגלים להבין, כיצד משפיע כל פרט של מלאכת המשכן בעולמות הטמירים. אלה הם - רזין דרזין. אבל מי שזכה להיכנס לפרדס, מי שיודע את סודות התורה על בוריים, מבין ויודע. ניתן אפילו להניח, שאם יהיה אדם בקי בכל הסודות האלה יוכל לבנות את המשכן מדעתו, מבלי שיקבל על כך צווי מפורט. אם אפשר לברוא אדם על פי חכמת הקבלה, אפשר גם להקים משכן בעזרתה. וזה, בעצם, מה שבקשו לעשות בפרשת העגל. הם ידעו, שהקשר בינם לבין הקב"ה עובר דרך משה רבנו. הוא היה בבחינת "משכן חי", עליו שרתה השכינה. וברגע שהיה נראה, שהוא מתאחר, הם חשו בסכנת ניתוק מהשכינה. מצבם היה דומה לחולה המחובר לחמצן, שכל התנתקות היא סכנת מוות...