דוקא לשון הפסוק "כי תשא את ראש בני ישראל" (שמות,ל,יב), מורה על התרוממות, על נשיאת ראש, על מעלה שישנה בספירת העם. אבל מצד שני אומרת התורה , "ונתנו איש כפר נפשו לי-ה-ו-ה בפקד אותם ולא יהיה בהם נגף בפקד אתם" (שם), עלינו לתת כופר שלא יגיע אלינו נגף בעקבות ספירת העם.

 

נראה לומר שישנן שתי בחינות שונות באדם, ומתוך כך גם במניין ישנן שתי בחינות אלו:

צד אחד באדם אינו בר מניין, כל אחד הוא עולם ומלואו, אישיות עצמאית, הוא בעל שם ולא מספר, או בלשון רבי נחמן מברסלב "אני איש פלא ונשמתי פלא גדול, חידוש שכמוני לא היה מעולם"

צד שני באדם, שהוא חלק מהוויית חיים הרבה יותר גדולה, הוא תא חי בתוך אורגניזם לאומי גדול יותר.

 

ישנם גם שני סוגי מצוות בעם ישראל, מצוות היחיד ומצוות הציבור, מצוות היחיד רבות יותר ועוסקות בתיקון או פיתוח האדם הפרטי, וישנם מצוות הציבור כדוגמת מינוי שופטים, מלך, ירושת הארץ, בניית בית המקדש וכדומה . אם ניקח לדוגמה את מצוות המלחמה בתנאיה המיוחדים (עזרת ישראל מיד צר, או ירושת הארץ) היא דורשת מהאדם הפרטי אף להקריב את חייו עבור קיום האומה.

 

מהבחינה הראשונה באדם, חיי האדם עומדים מעל הכל, ולכן גם ההלכה שפיקוח נפש דוחה את כל מצוות היחיד מלבד שלושת העבירות החמורות, ולכן כל המציל נפש אחת כאילו הציל עולם שלם, אבל מהבחינה השנייה באדם, ברור שעל היחיד למסור את חייו עבור הכלל, בלשון הרמב"ם כל חייל היוצא לקרב צריך לצאת על מנת להרוג או לההרג. אנו פוגשים את זה גם כתכונה נפשית בלב החיילים בזמן המלחמה, ולעיתים בשוך הקרבות, אותם חיילים לא מבינים את עצמם כיצד הם סיכנו את חייהם בקרב.אבל בתוך הקרב הם הרגישו אנרגיה עצומה, להיות חלק מהחיות הכללית.

 

הקב"ה ברך את אברהם אבינו בשתי ברכות שונות, מצד אחד שיהיו ככוכבי השמים ומצד שני כעפר הארץ. הכוכבים מתייחדים בעצמאות של כל אחד, לכולם שמות יקרא. לעומתם עפר הארץ כפרט אינו חשוב, אבל הוא מסוגל להתחבר לגוש אחד חזק.

 

אם אנו מסתכלים על האדם כעולם שלם , אזי יש לו שם מיוחד משלו, וכשנביט עליו כעל חלק מהאומה, הוא רק מספר, כמו החיילים במלחמה.

 

על פי זה אנו יכולים להבין, כיצד מצד אחד יש נשיאת ראש בפקידת העם, כי היא פועלת לגלות את קומת הציבור בחיי היחיד, להרגיש שאנו חלק מדבר עצום, אבל מצד שני ישנה סכנה במספר, סכנה שהאנשים יהפכו למספרים, שתתבטל האישיות הפרטית שלהם.

 

לכן ציוותה התורה למנות רק חצי אחד של האנשים, רק את החצי המספרי ששייך לקומת הכלל, אבל את החצי שכלל לא נכנס לבחינת מספר, שהוא בבחינת שם, אסור לנו למנות.

 

זהו אחד האתגרים הכי חשובים בדורנו, לבנות חיי אומה, שיש בהם התמסרות של היחידים לטובת הכלל כולו מצד אחד, ודאגה לפיתוח כל יחיד ויחיד, לזכויותיו וגילוי כישרונותיו המיוחדים מצד שני.