כל אחד שומע רק את מה שחפץ הוא לשמוע | הרב עזריאל יונה

וירא משה את העם כי פרוע הוא, כי פיעה אהרן לשמצה בקמיהם [שמות לב].

וחזא משה ית עמא וכו' שום ביש לדריהון [וראה משה את העם, שמץ רעה לדורות בישראל - תרגום אונקלוס].

ואמר לשמצה בקמיהם, כי אפילו אותם אשר אין מחשבתם רעה יוציאו עליהם לדורות שמץ ודבה. והנה כל העם פרוע עצה ומוסר, מהם לרעה ומהם להעלות על שפת לשון ודבת עם. ואמר זה כנגד אהרן לומר כי לכולם חטא, וזה כדעת אונקלוס שתרגם לשמצה בקמיהם לאפקא שום ביש בדריהון. ולפי שאמר 'בדריהון' נראה שרצה לפרש כי העגל אשר עשו יהיה שמץ רעה בדורות ישראל, כי יאמרו לא לחנם עשו אבותינו את העגל ועבדוהו, רק שידעו בו כי הוא אשר העלם מארץ מצרים ומצאו בעבודתו תועלת להם, ואף אנחנו נעשה כן, כי טוב לנו לעבדו, כאשר היה הדבר בירבעם, שאמר "רב לכם מעלות ירושלים, הנה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים" [מלכים יב]. ראה משה כי לדורות יפשעו בו [רמב"ן].

 

דברם אלו מבהילים, אומר הרב אזרחי בספרו 'ברכת מרדכי'. הבה נתאר לעצמנו הנה ירבעם בן נבט מחליט שלא להרשות לכל כלל ישראל הנתונים לממלכתו לעלות לרגל לירושלים.

וכל כך למה?

כדי שלא יווכחו בכך שהוא אינו ממלכות בית דוד, שהרי אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד [יומא כה], וכשיעלו הוא, ירבעם ורחבעם למקדש, רחבעם ישב וירבעם יעמוד, אללי לאותה בושה.

 

אך כיצד מונעים את ישראל מלעלות לרגל?

מעמידים עגלים בדרכם, ומשפיעים על ישראל כי עגלים אלו, כדאי לעבדם. אין איפוא צורך לעלות לירושלים, כי 'אלה אלהיך ישראל'.

 

וכי כיצד יתכן להשפיע ולשכנע כי עגלים תחליף המה למקדש?? ואז מוכיחים את התועבה הזאת מאבות אבותיהם. שהרי גדולים מאד היו אבותינו במדבר, קרובים אל השם, ענקי רוח ראשי שבטים. אם בכל זאת עשו עגל, משמע כדאי הדבר. כנראה עזר להם העגל. שאם לא כן, היתכן כי גדולי עולם אלו יעשו עגל ויעבדוהו? כך השפיע ושכנע ירבעם בן נבט, להישאר בדרכים, לעבוד עגלים, ולא לעלות למקדש.

 

אבל הלא כל עובדי העגל נהרגו, לא נשאר מהם זכר?

הרי משה רבינו קרא את הקריאה 'מי לה' אלי', ונאספו אליו בני לוי, אלו שלא כרעו לעגל, והעגל עצמו נשרף ונכחד לא נשאר ממנו שריד וזכר, איך יתכן להוכיח מעשיית העגל ולא להיות נסתר מהכחדתו?

 

היתכן?

ללמדך כי רואה הוא האדם את מה שהוא חפץ לראות.

מה שאינו חפץ לראות אינו רואה. פשוט אינו רואה.

שומע האדם, את מה שהוא חפץ לשמוע.

מה שאינו חפץ לשמוע, פשוט אינו שומע.

מוכיח האדם, את מה שהוא חפץ להוכיח.

מסתייע האדם, ממה שהוא חפץ להסתייע.

משתכנע האדם, ממה שהוא חפץ להשתכנע.

את האמירות כ שם הה שונה או כאן היה שונה - קובע האדם על פי רצונו ובמידת חפצו.

בוחר לו האדם את ראיותיו את הסתמכויותיו.  

בוחר לו את גדוליו. וכשחסרים כאלו יוצרים אותם.

אם כדאי הדבר משתכנעים מעגל שעשאוהו 'גדולי עולם', ראשי שבטי ישורון.  

 

ואם יקשה, וכי למה הכחידו אותו, וכי למה צוה משה רבינו 'הרגו איש את אחיו', וכי למה צעק 'מי לה' אלי'

 

יעלו מתהום הנשייה את 'המקרה השונה'.

משה רבינו במקום שהוא חי פעל קיים, ודאי שאז לא היו צריכים להחליפו בעגל מקפץ, היום אין משה רבינו לא קיים. היום המקרה שונה.

 

נעשה איפוא עגלים נעבוד ל'אלה אלהיך ישראל'.

ומשתכנעים...

 

ההשתאות היא מכך, שאהרן כנראה נתבע אף על העגלים של ירבעם – "כי פרעה אהרן לשמצה בקמיהם".

כי זהו טיבו וטבעו של אדם שלומד הוא את מה שהוא חפץ משתכנע, ומסתמך כרצונו. ואהרן היה צריך לקחת זאת בחשבון. אחראי הוא אהרן גם לעגליו של ירבעם.

 

ומה נענה אנחנו? אימתי נשכיל לדעת כי כל תנועה שלנו נלמדת לפי ראות עיניו של כל מסתכל ובעיקר לפי רצונו, ואנו אחראים. אותנו יתבעו, אנו עתידים ליתן את הדין.

הוסף תגובה

קוד אבטחה
רענן