התורה - מטה הפלא לדורות | עלון בית דוד

וירב העם עם משה, ויאמרו לאמר, ולו גוענו בגוע אחינו לפני ה'. ולמה הבאתם את קהל ה' אל המדבר הזה, למות שם (כ, ג-ד)
קח את המטה, והקהל את העדה... ודברתם אל הסלע לעיניהם, ונתן מימיו (כ, ח)
 
כל העוסק בפרשת מי מריבה, יראה שרבו לאין ספור הפירושים המבארים את חטאם של משה ואהרן, אך מעטים הם המבארים את השתלשלות הדברים שהביאה למצב זה. להלן ננסה ללכת בדרכו של הרש"ר הירש זצ , ל" שבפירושו מאיר את הפרשה באור חדש.
 
באמת, הרי לא היתה זו הפעם הראשונה שנתנסו בנסיון כעין זה. כבר בתחילת דרכם, כשהגיעו לרפידים, נשארו ללא מים. גם שם, עשו "מריבה": "וירב העם עם משה, ויאמרו תנו לנו מים ונשתה". גם שם, אמרו "למה זה העליתנו ממצרים, להמית אותי ואת בני..."; אבל שם הסתיים הכל בכי טוב. משה רבנו נצטווה להכות בצור, והמים יצאו בשפע. מדוע נצטוה משה הפעם לדבר אל הסלע במקום להכותו ?
 
משפט אחד נוסף לדבריהם בפעם הזאת, וממנו יכולים אנו ללמוד על הכוונה שהסתתרה מאחורי המריבה. את מריבתם הם פתחו במלים: "ולו גוענו בגוע אחינו לפני ה ".' מה התכוונו לומר בזה?
 
"אחינו גוועו לפני ה"' , הם אמרו. "מיתתם היתה תוצאה של רצון ה'. מיתה כזו, היינו מוכנים לקבל. אבל עכשיו, כשנמות בצמא, אין זה אלא שאנו משלמים על טעות שלכם, על דבר שעשיתם על דעת עצמכם !"
 
"מה שמתרחש כאן", נימקו את דבריהם, "המצב שאליו נקלענו עתה, אינו רצון ה'! ומנין לנו זאת? הלא רואים בעליל!! הרי לא יתכן שהקב"ה יכניס עם שלם למצב כזה, שיוותר ללא הדבר החיוני ביותר, ללא מי שתיה. ארבעים שנה היינו חיים בזכות בארה של מרים, אבל עכשיו הרי נסתיימה תקופת הנסים הגלויים, ניטלה מאתנו הבאר, ואין לנו איפוא לצפות לנס נוסף. אם כן, יבין כל מי שיש לו מוח בקדקדו, שמה שהבאתם אותנו לכאן, אין זה רצונו של הקב"ה. אתם עשיתם על דעת עצמכם, וטעות גדולה טעיתם !"
 
מה היתה התגובה מצד הקב"ה על דברים אלה? לכאורה, היה די להוכיח להם באות ובמופת, שלא היו דברים מעולם, שכל מה שעשה משה רבנו היה על דעתו ובציוויו של הקב"ה. לצורך זה, היה אפשר לחזור על מה שעשה לפני ארבעים שנה, להכות במטה ולהוציא להם מים מן הסלע. , אבל בכוונתו של הקב"ה היה ללמד אותם יותר מזה. עכשיו, לפני כניסתם לארץ, היה צורך ללמד את עם ישראל, שגם במצב של הנהגה נסתרת, ללא נסים גלויים, אין סיבה להפחית מהבטחון בה'. עדיין קיים אותו "מטה" פלאי, שבעבר, ביציאת מצרים, הציל אותם מכל צרה .
 
לשם כך, נצטוה משה רבנו לקחת לידיו את המטה - אותו מטה, שבמשך ארבעים שנה, מאז שקרע בו את ים סוף, לא הונף בידו - כלומר: כמאז כן עתה, אני הוא שליח ה'.
 
וכמאז כן עתה, בידי המטה לחולל את אותם הנסים שחולל אז. אבל הוא לא יעשה זאת. במקומו יבא "מטה" אחר: "ודברתם אל הסלע". דבר ה', הוא לבדו, ללא עזרה מבחוץ, ינהיג אתכם, ידאג לכל צרכיכם. ומהו דיבור זה? אומר המדרש כאן: "אמרתי לכם ודברתם אל הסלע - שנה עליו פרק אחד"! אי אפשר לדבר אל הסלע. לסלע אין אזנים. 
 
אבל ישנה שפה שגם הוא מבין אותה: שנה עליו פרק אחד.
 
והתוצאה תהיה - מים, כמו בהכאת המטה. אלא שכאן ישנו הבדל: הכאת המטה, הביאה את המים בדרך נס. אבל הדיבור פועל בדרך שונה: "ודברתם אל הסלע לעיניהם, ונתן מימיו". המים לא נוצרים עכשיו, הם כבר היו כאן עוד לפני שבאתם לבקש, מוכנים עבורכם. "הקב ה דואג לכם מראש, גם אם אתם לא רואים זאת, גם אם נדמה לכם שהמצב אבוד - תדעו שהכל מסודר עבורכם מראש. רק לדבר אחד אתם זקוקים, כדי שהכל יהפך לטובה: "שנה עליו פרק אחד "...
 
אילו היה מתקיים מה שה' ציוה, אילו באמת היו מוציאים מים מן הסלע על ידי הדיבור, אזי היה עם ישראל לומד לדורי דורות: במקום לעשות חשבונות, במקום להחליט ש"זה נגד השכל" מה שנדרש מאתנו, עלינו להאמין ולשנן לעצמנו: מה שאנו רואים, אינו אומר כלום. אנחנו חושבים שאנחנו עזובים, ש"התייבשנו , " ולאמיתו של דבר - המים עומדים מוכנים, בהישג יד. רק דבר נדרש מאתנו: לדבר אל הסלע ", לשנות עליו פרק אחד": ללכת בכח התורה, ובדרכי התורה .
 
עפ"י פירוש רש"ר הירש

הוסף תגובה

קוד אבטחה
רענן