שילוב הכוחות השכליים | יעקב קב

• הדפסה
• דואל

בפרק הקודם "חכמה ובינה" הבהרנו את הדרכים השונות להסקת מסקנות. תפיסת ה"חכמה"- להבין את הסיבתיות, ותפיסת ה"בינה" - להבין את הרעיון ועל פיו להסיק מסקנות. הבהרנו גם כן ששתי התפיסות נחוצות על מנת לקיים עולם מאוזן.

כעת נרצה להבין איך משלבים יחדיו את שתי התפיסות, בהבנה נכונה של האמונה.

כפי שהסברנו לעיל, יכולת תפיסת המציאות באופן הנכון תלוי בשילוב ואיזון נכון בין שני הכוחות השכליים: כח אחד הוא תפיסת החכמה, שמאפשרת לנו את התמונה הכללית הנכונה, וכח שני הוא תפיסת הבינה, שמשלימה את הפרטים המוכרחים מכח התמונה הכללית.

באשר למציאות עצמה, שהיא המציאות האמיתית עפ"י התורה, ניתן לראותה כמורכבת משני חלקים: החלק האחד הוא הכללי יותר, והחלק השני הוא הפרטים הנובעים ממנו.

החלק הראשון, הכללי יותר, הוא היות הקב"ה בורא העולם ובעל הבית היחידי, ועל כן אין שום קיום לדבר אחר מעבר לעשיית רצונו.

החלק השני, שמשלים את הפרטים, הוא מהות עשיית רצונו, שהוא קיום התורה והמצוות [היינו, קיום תרי"ג מצוות כפי שהוא מתבטא ומתפרש ע"י התורה שבכתב ובע"פ.]

זוהי הדרך היחידה להשלים את עצמנו ולמגר את החלק הרע מתוכנו, שהוא רצונו ית', ע"מ שנזכה להטבה גמורה.

אם נוכל לראות עפ"י הדוגמא הבאה כיצד חוסר איזון בין שני הכוחות הללו, שהוא יסוד המבנה הרוחני של האדם, מתבטא במציאות שלנו.

נקדים ונאמר שלמרות שישנן אפשרויות רבות שבהן ניתן להרכיב את שני הכוחות הללו על חלקיהם, ובהתאם לכך את התולדות שלהם, שהן החסד והדין, ישנה חלוקה בסיסית לשבעים ועוד שניים קיצוניים, שהם החסד כשלעצמו בלבד, וכן הדין כשלעצמו בלבד.

עפ"י המקובל בחז"ל, ישמעאל על צאצאיו לקחו את צד החסד [במובן השלילי, כפי שיוסבר להלן.] כמו כן עשיו ויורשיו הרוחניים, שהם מלכות רומי (אדום), לקחו את צד הדין באופן דומה.

שאר שבעים אומות העולם, המוזכרים בסוף פרשת נח, (במציאות שנוצרה אחר חטא האדם הראשון, כפי שיבואר להלן.) ניחנים כל אחד מהם מהרכב הנגזר בשורשו מאחת משתי המידות הללו – החסד או הדין.

ניתן, אם כן, להבחין, שישמעאל, המייצג את החסד לדתו, דת האיסלם, יש שייכות לחלק הראשון.
כלומר, התמונה הכללית שהזכרנו, שהיא האמונה בא-ל אחד בדבקות עד כדי התמסרות להריגה. ברובד הנפש הדבר גם מתבטא ביכולת הנתינה הידועה אצל הישמעאלים.

לעומת זאת, למלכות רומי ישנה שייכות בחלק השני המשלים את התמונה, במובן זה שהנצרות קבלה על עצמה את אמיתות התנ"ך כקוד התנהגותי (באופן כללי).
וכן הדבר תואם את מידת הדין שכוללת בתוכה את הסדר הנפשי שתואם את הקוד הזה, לעומת התפיסה הישמעאלית.

אנחנו, עם ישראל שואפים לאזן בין הכוחות הללו. מצד אחד אמונה ודבקות, ומצד שני הקוד ההתנהגותי והמימוש של הסדר.

בפרק הבא, נמשיך ונסביר איך העולם נברא לתוך המציאות הזו.