הרואה את הנולד | הרב עזריאל יונה

• הדפסה
• דואל

אמר להם רבי יוחנן בן זכאי: צאו וראו איזוהי דרך ישרה שידבק בה האדם,

רבי אליעזר אומר עין טובה,

רבי יהושע אומר חבר טוב,

רבי יוסי אומר שכן טוב,

רבי שמעון אומר הרואה את הנולד,

רבי אלעזר אומר לב טוב.

אמר להם רואה אני את דברי אלעזר בן ערך, שבכלל דבריו דבריכם [ב, יג].

 

אז רבי יוחנן קובע כי המעלה בה מציע רבי אלעזר להידבק – לב טוב – היא הנעלה מכולם, שכן בקרבה 'מקופלים' המעלות האחרות שציינו החכמים האחרים.

 

אלא שדבריו של רבי יוחנן הגיוניים ביחס לשלשה מן החכמים שהציעו את 'שכן טוב', 'חבר טוב' ו'עין טובה'. ניתן בהחלט לקבל את ההנחה כי הם כולם פונקציות של 'לב טוב'. שכן ללא 'לב טוב', לא יצליח אדם לסגל לעצמו 'עין טובה', להוות 'חבר טוב' לרעהו, או  לנהוג ב'שכנות טובה'.

 

אך איך מעלת 'הרואה את הנולד' כרוכה ב'לב טוב'? וכי מי שאין לו לב טוב לא מסוגל לראות את הנולד? או להיפך: מי שהתברך בראיית הנולד מוכרח להיות אדם עם לב טוב, האם לא הכרנו אנשים שיכולת קבלת ההחלטות שלהם על סמך העתיד היתה גבוהה, אך אופים היה מושחת?

 

מחיר הטעות

עתידנות, או יכולת קבלת החלטות על סמך משתנים שונים כמו סטטיסטיקות, חישוב סיכונים, ובחינת האלטרנטיבה הינם תכונות, או יכולות חשובות ונדירות. הן מקבלות משנה חשיבות בעולם של המאה העשרים ואחת, בו שדה האפשרויות כמעט בלתי מוגבל. בתחום הדעת הזה פועלים היום אחדים מהאנשים החכמים בתבל, ביניהם זוכי פרס נובל, דוקטורים ופרופסורים הנותנים ייעוץ בקשת רחבה של נושאים.

 

ובכל זאת, 'ראיית הנולד' עליה מדבר רבי שמעון, הינה לטעמי, תכונה לגמרי שונה. רבי שמעון לא מדבר על כישורים או על יכולות, אלא על 'דרך ישרה', אותה הוא דורש מן האדם לאמץ. כלומר, ראיית הנולד הזו היא אלמנט ערכי, ולא יכולת או כישור בה ניחן האדם.

 

מה היא ראייה זו? כשנישאתי לרעייתי, ותהיות לא מאד חשובות עלו בהקשר לעריכת החתונה וכו', אמר לי חמי כי עלי לבחון כל התלבטות מעין זו ביחס ל'מחיר הטעות'. כלומר, מוטלת עלי החובה לבדוק טרם ההחלטה, מה ידרש ממני לשלם במידה והיא תתברר כמוטעית. אם לצורך העניין, התחבטתי באיזה אולם לערוך את חגיגת הנישואין, עלי לדעת מה יהיה התשלום שידרש ממני אם ארצה לשנות את המיקום עליו החלטתי: האם אדרש לתשלום כספי בלבד [מה יהיה גובהו], או שמא תהיה כרוכה בכך גם עגמת נפש?

חישוב מחיר הטעות וקבלת ההחלטה לפיה פועלים לכל כיוון. גם לזה השלילי. אדם עשוי בהחלט להתלבט האם לסייע לזולתו, שכן עזרה זו נתפסת פעמים רבות כניצול, כהרפתקה מסוכנת, כדרך ללא מוצא. מי לא מכיר את המשפט: "עזוב אותי מהדברים האלה, אני לא תורם בטלפון", או "למה שאתרום לו, זה רק יגרום לו להמשיך לא לעבוד", וכן הלאה. לעתים יש היגיון בהיגדים הללו, אבל לעתים הם מגיעים מחוסר הרצון לבחון את השלכת ההחלטה.

 

הרואה את הנולד, הוא אדם שמבין את תוצאות הפעולה של מעשהו, לוקח בחשבון את מחיר הטעות [למשל תרומת שוא], ובכל זאת, הוא דבק בהחלטה [תורם בטלפון למשל]. הוא מבין שייתכן שהוא מנוצל, הוא מודע לכך שזמנו היקר נלקח ממנו לטובת אדם אחר, אך הוא מצליח גם לחשב את מחירה של 'הטעות' הזו ולהבין שהיא היתה שווה לו.

למה? כי יש לו לב טוב. הוא לא חושש כל העת מניצול, מהשתלטות על לבו על זמנו ועל כספו, הוא מבין כי למרות הכל, 'שווה' לו לפעול בדרך בה פעל. זו אם כן הסיבה, שרבי יוחנן בן זכאי מוצא את מעלת 'ראיית הנולד' טמונה בתוך מעלת 'לב טוב'.