הלב הנובע | משה גרילק

• הדפסה
• דואל

"צאו וראו איזו היא דרך שידבק בה האדם" (פרק ב' משנה יג')

למה התכוון רבי אלעזר בן ערך, שאמר שהעיקר הוא "לב טוב"? מה תשובה בדבריו לשאלת רבו, רבן יוחנן בן זכאי: "צאו וראו איזו היא דרך שידבק בה האדם" (פרק ב', משנה יג') וכי "לב טוב" היא דרך?

ברור שלא לכך התכוון. אולם כדי לנסות ולגעת בדבריו ולהבינם, מן הראוי לבדוק את האקלים ואת האווירה, בהם הושלכה שאלתו החשובה של רבן יוחנן בן זכאי לחלל עולמו של בית המדרש. וכה נאמר שם:

"חמישה תלמידים היו לו לרבן יוחנן בן זכאי ואלו הן: רבי אליעזר בן הורקנוס, רבי יהושע בן חנניה, רבי יוסי הכהן, רבי שמעון בן נתנאל ורבי אלעזר בן ערך. הוא היה מונה שבחן: רבי אליעזר בן הורקנוס – בור סיד שאינו מאבד טיפה. רבי יהושע בן חנניה – אשרי יולדתו. רבי יוסי הכהן – חסיד. רבי שמעון בן נתנאל – ירא חטא ורבי אלעזר בן ערך – כמעיין המתגבר" (שם בפרקי אבות משנה ח').

חמישה תלמידים אלו היו מצויני תלמידיו של התנא הגדול. האיש הגדול הזה. אשר הצליח להיחלץ מבין חומות ירושלים, שקרסו לפני צבא אספסיינוס וטיטוס ואשר הקים את מרכז התורה הגדול ביבנה, היו לו אלפי תלמידים בשנות חייו הארוכות, עתירי הרוח והמעש.

והנה, מתוכם ברר, כסולת נקיה, את התלמידים המנויים לעיל ובפניהם הציג את השאלה, שהתשובה עליה בעיני ההדיוט שלנו, נראית פשוטה ביותר: "צאו וראו איזו היא דרך טובה שידבק בה האדם." "צאו וראו", הוא אומר להם. כלומר, בחנו את הבעיה שאני מציג בפניכם על כל צדדיה – בטרם תענו. והם השיבו, התלמידים הללו, כל אחד את תשובתו: רבי אליעזר אומר – עין טובה. רבי יהושע אומר – חבר טוב. רבי יוסי אומר – שכן טוב. רבי שמעון אומר – הרואה את הנולד. רבי אלעזר אומר – לב טוב."

וכאן, בנקודה זו, הופנו עיני התלמידים כולם אל רבם, שסיכם את הדיון ואמר להם: "רואה אנו את דברי אלעזר בן ערך מדבריכם, שבכלל דבריו דבריכם" (שם במשנה).

הצגת הדברים כפי שהיא מופיעה במשנה, מלמדת על חשיבותה של השאלה ועל עומקה. אם תלמידי חכמים בסדר גודל שכזה, מייגעים את מוחם למצוא לה תשובה, סימן הוא שעמקים טמונים, הן בשאלה והן בתשובות השונות.
זאת ועוד, הקורא תוהה מדוע הוצגה שאלה זו לפני חכמים אלו דווקא – ודווקא אחרי שרבם הנערץ מנה את שבחם ואפיין את אישיותם. כלום קיים קשר בין תעודת הזהות של התלמידים הדגולים הללו, בין השאלה והתשובות השונות שניתנו?

אכן קיים קשר שכזה. כל חכם השיב בהתאם לאופיו ולסגולותיו, שמצא בהם רבן יוחנן בן זכאי, אנו במסגרת המצע הקצר, נוכל להתייחס רק לתאוריית "הלב הטוב" של רבי אלעזר בן ערך. תיאוריה שהוכרה על ידי רבן יוחנן בן זכאי, כתשובה הנאותה והמלאה לשאלתו, תשובה הכוללת בקרבה גם את כל תשובות חבריו.

מהו לב זה?

ברור שאין הכוונה לאותה משאבה, המפעילה את מחזור הדם בגופנו ומעניקה לנו את החיים. משאבה, שבימינו כבר יודעים להחליפה בעת הצורך ואף ליצור לו תחליפים. במושג "לב" אנו מתכוונים אל אותו מקום עלום בתוכנו, בו שוכנים הרגשות למיניהם: אהבה, ידידות, רחמים, שנאה, אכזריות, בקשה הטהרה וכדומה.

בלשון הקודש מייחסים ללב גם את פעולות הרוח השונות. אנו מוצאים בחז"ל שהם מונים חמישים ושמונה פעולות שונות שמקורן בלב נציין מספר דוגמאות: הלב רואה, כנאמר: "ולבי ראה הרבה חכמה…"(קהלת א,טז). הלב שומע ככתוב: "ונתת לעבדך לב שומע לשפוט את עמך" (מלכים א', ג',ט') וכן הלאה.

רבי יעקב עמדין, מוסיף על התכונות המנויות במדרש, עוד שישים וחמש תכונות שמקורן בלב. אף מביא לדבריו אסמכתא מפסוקי המקרא.

מכל אלו עולה שהלב הוא מקור החיים. לא רק החיים הגשמיים. כי אם ממנו נובעות כל פעולות אנוש. הלב הוא גנרטור , גנרטור אנושי. הגנרטור מספק חשמל, המדליק אלפי נורות.

אולם, ברגע שמתרחשת "נפילת" מתח חשמלי, מתעממים האורות כולם. הנורות ניזונות כולן מן המרכז המפעיל ולעולם לא יכול אורם להיות בהיר וחד יותר, ממה שמסוגל הגנרטור לספק.

כך הוא הלב. כל מעשינו נובעים ממנו, לרוב באינטואיציה ובלי משים. אולם כל פעולה שאנו מבצעים, מעשה שעושים, מחשבה שהוגים, או מלה שאנו מוציאים מפינו, יונקים את איכותם או רדידותם, הטוהר שלהם או את ההפך מן "הגנרטור" הקבוע במרכז ה"אגו" שלנו.

ברור מאליו שלב טהור, רחום ונקי הופך בכך למטרת על, הניצבת בפני היהודי, שנקרא משחר נעוריו אל הרפתקת התיקון העצמי.

אך לא בכך עוסק רבי אלעזר בן ערך. הלב הטוב עליו הוא מדבר, מהווה מסד למשהו עמוק יותר: לעצם היכולת לקנות את דעת התורה.

רבן יוחנן בן זכאי, גדול החכמים בתקופת חורבן הבית השני לימוד התורה היתה נשמת אפו, והוא לא פסק להגות בה. אם שואל הוא את תלמידיו לדרך שידבק בה האדם, חייבת להיות שאלתו קשורה ללימוד התורה ולדרך הטובה, הבטוחה, כדי לרכוש את חכמתה.

כאן באה תשובתו המפתיעה של רבי אלעזר בן ערך. לא כשרונות ולא התמדה בלבד יהפכו את היהודי לתלמיד חכם, לגדול בתורה, כי אם לבו הטוב. וזו המשוואה: ככל שלבו נקי יותר מסוגי הרע למינו, כן יזכה לדרגות גבוהות יותר בתורה.

נקיות הלב מכל נגיעה אישית, מאפשרת את הזרימה החופשית של העולם הרוחני הכלול בתורה. כל טיפת אגואיזם בלב, דומה לטרשת עורקים, החוסמים את זרימת הדם. האדם החושב רק על עצמו, סגור בתוך עצמו ואינו רואה חוצה לו. נטייה שכזו מהווה מחיצה בינו לבין אפשרות לימוד התורה. עובדה. המשנה בסוף מסכת אבות, מונה ארבעים ושמונה תנאים לקניית התורה, ורובם קשורים למידותיו של האדם ולא לכישוריו. וכה נאמר במדרש:
"מעין גנים, באר מים חיים" – אמר רבי יוחנן: מ"ח פעמים כתוב בתורה באר באר, כנגד מ"ח דברים שנתנה בהם התורה" (שיר השירים פ"ד).

אמת עמוקה יצוקה במאמר חז"ל זה. לבו של אדם אינה מציאות סטטית. דברים מתרחשים שם. כל תיקון בדרך לאצילות ולעידון, פותחת בקרבו שערי תבונה חדשים, כבאר זו שמפכים בה מים חיים. האדם השלם, מפכים בו מ"ח בארות מים חיים, לבו גדול ולמרבה הפלא גם גדל והולך:

"כל הנחלים הולכים אל הים והים איננו מלא" – כל התורה שאדם לומד אינה אלא בלב. והים איננו מלא והלב איננו מלא" (קהלת רבה, פ"א, יז).

השאיפה להתנשא אל על קיימת ללא הרף בלב שכזה. בחייו היפים, אין אפילו רגע משעמם אחד. שום מחסום של מידות רעות, תאוות לא מבוקרות וכדומה, אינן מונעות את התנועה המתמדת לקראת הרוחני, הנעלה. אדם זה לעולם לא ידבר על חוסר תכליתיות בחיים, על ריקנות וכדומה, כמיטב התסמונת של המאה שלנו.

והנה היה רבי אלעזר בן ערך היה "כמעיין המתגבר". שחוויות רוחו נבעו מתוך עצמו. הוא ידע שהדרך להשיג השגות אלו, היא דרך הלב הטוב, שאין עליו כל רבב, הנחוץ לא רק כמסד ליחסי אנוש משופרים, אלא גם כדי לאפשר לגדולת הרוח לשכון בלב האדם.