מידה כנגד מידה | משה גרילק

• הדפסה
• דואל

הלל, עמד על שפת הנהר והתבונן בגולגולת שצפה על פני מימיו ואמר:
"על דאטפת אטפוך. וסוף מטיפיך יטופון" (פרקי אבות פרק שני משנה ו').

מבעד לגולגולת הצפה, ראה הלל את הקשרים הסמויים היוצרים, בכל היקפו, את החוק האלוקי המקיף את כל העולמות. זהו החוק של "מידה כנגד מידה". לדעת מפרשים רבים הכיר הלל את בעל הגולגולת הזאת. הוא ידע מי הייתה בטרם מותה. הלל זכר כיצד שדד עוברי אורח תמימים, רצח אותם והשליך את גוויותיהם אל הנהר. עתה, למראה גולגולת הרוצח עצמה, הצפה על פני המים הבליט באוזניה, ובאמצעותה באזני כולנו, את הקשר הישיר הקיים בין מה שעשתה היא בעודה בחיים ובין מה שקורה לה היום.

כאן, במקרה הגולגולת יכול היה להצביע באופן מוחשי על החוק הבסיסי הטבוע בעמקי ההוויה. חוק, האומר שאין מעשה בלא חשבון. אין אירוע מתרחש במנותק ממה שהתחולל קודם לכן. גולגולת לא צפה לה סתם כך על פני המים. קיימת סיבה מדוע דווקא צורת מוות זו לאדם זה. והמרכיב החשוב ביותר בחוק זה הוא שבדרך כלל האדם עצמו הכתיב במו מעשיו והתנהגותו את התוצאות. במקרה הגולגולת נראה בעליל הקשר בין מעשי השודד הרוצח לבין מותו במים. מכאן, עלינו לראות בכל הקורה לנו, תוצאה של מעשי ידינו, לא תמיד להתפאר. גם אם אנו, הצופים, לא רואים את כל ההקשרים הבונים את התופעה המסוימת – הם קיימים. הגלוי לעינינו ביקום ובתחום מעשי אנוש דומה לקטע כתוב על מצג המחשב. הטקסט או התרשים המופיעים לנגד עינינו הם רק גילוי חלקי וקטן מסך אינפורמציה אדיר הטמון בזיכרון המחשב. וזיכרון זה סמוי הוא מעין האדם. פרט חשוב נוסף שכדאי לשים אליו לב, הטקסט הכתוב והגלוי על המצג בנוי ונוצר על סמך מסרים נסתרים, האגורים במידע החבוי בדיסק הקשיח. ולא עוד כי אם כל שינוי במאגר הזיכרון גורם לשינוי בכתוב בצורה גלויה על המצג.

כך הוא האדם על כל פעלו, כך היא תבל על כל המתחולל בה ועליה, מתחת לרובד העליון של המעשים, ההתרחשויות והאירועים, קיימים קשרים סמויים וסיבות נסתרות, המכתיבות את התוצאות שלא תמיד אנו מוצאים להם את ההסבר ההגיוני המלא.

כי העולם אינו הפקר, הצהיר הלל באזני הגולגולת. אמנם בחירתו החופשית של האדם הנה נתון יסוד בהשקפת התורה. אמנם העולם הנה זירת הקרב עליה נאבק האדם במאבק של "תפוס ככל יכולתך". אבל- עד גבול מסוים. האוטונומיה שלו אינה מוחלטת.

הנברא בצלם אלוקים אמנם חפשי בבחירתו, אבל הוא אחראי עליה בפני מי שבראו בצלמו. כי יש השגחה של מעלה על כל הנעשה בקרב בני אדם על הארץ ויש גמול על כל המעשים כערכם, לחסד ולשבט. אמנם לא תמיד רואות עינינו את הגמול בפועל, לפי שהוא מתגשם במחזור גדול שאין עינו של אדם מקיפה אותו. זה מה שקרוי "תורת הגמול" המבצבץ ועולה מכל פרקי התנ"ך.

תורת הגמול מקנה לנו השקפה חדשה הן על השתלשלות חייו של כל אדם ואדם והן על שטף המאורעות הכוללת ששמה דברי הימים. בזו ובזו יש שתי חוליות: דברים הנעשים בידי אדם, אם בידי יחיד ואם בידי ציבור, מתוך חופש בחירה, ודברים שהם תגובה של מעלה על המעשים הללו, אם קרובה ואם רחוקה, אם מובנת לנו ואם בלתי מובנת. לשון אחר, המעשים והקורות בחיי הפרט ובחיי הכלל מתקשרים לשלשלת, שהקצה האחד הוא בידי אדם והקצה האחר בידי שמים.

ומכאן גם מסקנה מוכרחת כי אין מקרה סתם, שאיננו תלוי לא בבחירת האדם ולא בהשגחה של מעלה. כי הלא מקרה סתם משבש את מערכת השכר והעונש והנהגת העולם בידי שמים נמצאת, חלילה, מעורערת. כי חופש הבחירה שניחן בו האדם הוא חופש מושגח, הגורר אחריו תוצאות שאינן בידי אדם. אולם, מכיון שנוהגת בעולם שכר ועונש, פירושו של דבר לגבי כל אדם, שעם בחירת דרכו הוא בוחר גם את תוצאותיה. נמצא, אף ששכר ועונש פוסקים לו לאדם בדין שמים, מכל מקום גורלו נחתך על ידי בחירתו שלו.

בני אדם שלא גדלו על ברכי התורה, אינם אוהבים מסקנה זו. מפריעים להם הדיבורים על נוכחות השגחה עליונה הצופה בהם והרוקמת ממעשיהם ומחדליהם, הן במישור האישי, הן במישור החברתי, הלאומי והכלל עולמי – תוצאות שלא תמיד נעימות לנו. המסר העולה מחוק ה"מידה כנגד מידה", המעניק אפשרות למתבונן בו לתקן את דרכיו, להבין היכן נכשל ולשאוף לשנות מהיום והלאה את גישתו – אינה מעניינת אותו במיוחד. הוא היה רוצה להיות חפשי חפשי, בלא שיפריעו לו במעשיו ובלא שאיש יאמר לו מה לעשות.

אולם, מאידך גיסא, מפריע לו לאדם זה חופש בחירתו של הזולת. מיוחד הלה הוא מופרע, מושחת, או משמיד עמים. או אז יודע הוא להטיח באוזניה של ההשגחה העליונה, את השאלה הכואבת והנוראה: "למה ניתנה לו הרשות? כשמאחורי השאלה מסתתרת הטענה: "הואיל ולא מנעת ממנו את המעשה הרי הקב"ה ית' נושא כביכול באחריות – שאלה טענה אותה כבר – לדעת חז"ל – הבל, הקרבן הראשון של הרצח הראשון עלי אדמות.

כך, מלמד היחס של האדם כלפי בחירתו החופשית הפרטית וכלפי בחירתו החופשית של היטלר, למשל שהוא אינו מבין כלל את המושג.

הוא אינו מבין שצלם אלוקי איננו רק מיכל סגולות. כי אם מטיל הוא על האדם גם חובות וגדרים. יכולתו פושטת באפיקים רבים מספור, אך לא ניתנה לו זו בשביל שיפיק אותה ככל העולה על רוחו, אלא הוא מצווה לרסנה בכמה פנים. ולפי שיש בו יכולת זו הריהו בר עונש.

זאת אומרת: הבחירה החופשית אינה זכות כי אם חובה. היא אמת מידה באמצעותה מסוגל האדם להתחנך, לעדן את אופיו, לבנות אישיות. זו מטרתה העיקרית. בכך מעניקה היא ערך למושג "אדם". על כן, חייבות להיות פתוחות לפניה כל האופציות, לטוב ולרע ובלא הגבלות. כל הגבלה הייתה מפריעה למימוש רצונו האישי. כל הגבלה הייתה מכתיבה לו להתנהג רק בהתאם לאינסטינקט הטבוע בו, משמע התנהגות רובוטית שאישיותו לא תבוא בה לידי ביטוי ראוי. התנהגות שלא תוסיף נדבכים נוספים בנפשו. צורך זה הוא המכתיב את פתיחתו של העולם כזירה חופשית עליה יאבק האדם כרצונו. ירצה – יבנה עליו גן עדן עלי אדמות. ירצה – ישמידו בטילים ארוכי טווח. על כן, אין לבוא בשום טענה או שאלה אל ההשגחה העליונה בדבר התנהגותו של האדם, תהא ההתנהגות הסוטה ביותר. כי חובת הריסון העצמי, הריסון היוצר את המושג אדם, מוטלת כולה על כתפינו.

התערבותה של ההשגחה העליונה היא רק לגבי תוצאות מעשיו של האדם. הללו, בסיכומו של חשבון, אינם בדיוק כפי שהוא רצה, כי אם לפי אמות המידה של הצדק המוחלט. קרבנות רבים הפיל בעל הגולגולת בימי חייו. אולם, העובדה שהוא מת כאחד מקרבנותיו אותן השליך אל הנהר, מלמדת שקיימת אמת מוחלטת מאחורי פרגוד המתרחש עלי אדמות. אמת וצדק אובייקטיביים, הקובעים בסופו של דבר את התוצאות הסופיות של כל הנעשה תחת השמש. ולעתים, כחסד מיוחד לנו, נושאי הבחירה החופשית, מסירה היא את הלוט מעל אירוע מסוים, מראה לנו בעליל את הקשר, כבסיפור הגולגולת.

כדי שנדע, כדי שנבין. . .